Minchat Chinukh Mitzvah 48
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**שלא יכה וכו'.**עיין ר"מ בס' המצות מצוה שי"ח ושי"ט וברמב"ן שם והרהמ"ח נמשך אחר דעת הר"מ ואין כאן מקומו להאריך:
**דיני המצוה כו'.**ע' סנהדרין פ"ה ור"מ פ"ה מה' ממרים ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בעז"ה. הנה המכה חבירו עובר בלאו דלא יוסיף בין הכאה שיש בו חבורה או אין בו חבורה ובהכאה שיש בה ש"פ אין לוקין דריבתה התורה לתשלומין ותרתי לא עבדי ובהכאה שאין בה ש"פ לוקין כיון דאינו חייב ממון לוקין על הלאו כמבואר בש"ס ור"מ וגבי אב ואם גם כן הדין כן ואם הכה הכאה שאין בה חבורה או שמשלם בש"פ ופמש"פ לוקין אך בהכה אב ואם הכאה שיש בה חבורה חידשה התורה עונש מיתה דהיינו חנק ואם כן אינו משלם אפילו בהכאה שש"פ כי מיתה פוטרת מתשלומין דקלב"מ וא"ח מיתה אפילו לא התרו בו למיתה מכל מקום אינו משלם אלא בעדים והתראה כשאר ח"מ מכל מקום דקיימא לן ח"מ שוגגין פטורים מתשלומין עיין ר"מ פ"ד מה' חובל ומזיק ע"ש ואם לא התרו בו למיתה רק למלקות מלאו דלא יוסיף פטור מתשלומין מחמת ח"מ שוגגין חייב מלקות כי ח"מ שוגגין אין פוטר ממלקות ע' בחולין ובר"מ ה' שחיטה ע"ש וחייב מלקות ככל חובל איש מישראל במקום שא"ח בתשלומין וז"פ. ונלע"ד דזה שחייבה התורה בהכה או"א או בחבירו היינו דוקא בלא רשות אבל אם אביו ואמו אומרים לו שיכם או יקללם או חבירו א"ע בלאו הזה וא"ח מלקות ולא מיתה ע' פ' החובל ובר"מ פ"ה מה' חובל לענין ממון אם נותן לו רשות ע"ש. ולענין חיוב מלקות או מיתה נלענ"ד פשוט דא"ע וא"ח וכ"נ מלשון הר"מ פכ"ו מהלכות סנהדרין ה"ו שכתב אף על פי שיש לו לדיין או לנשיא למחול על כבודו א"י למחול על קללתו וכן שאר העם אף על פי שמחל המקולל מלקין את המקלל שכבר חטא ונתחייב עכ"ל וע"ש בכ"מ משמע דוקא אם כבר קילל כיון שכבר עבר עבירה לשמים אין המחילה מועלת אבל בתחלה שנותן רשות לקלל אין כאן עבירה כלל וכן כאן גבי מכה ושם יש קצת עבירה דמוציא ש"ש לבטלה ויבואר לקמן אי"ה פ' קדושים אבל גבי מכה אין כאן עבירה כלל לא בחבירו ולא באב ואם. ומה דמבואר כאן בש"ס דאבעיא לענין להקיז דם היינו שלא מרצון אביו ומכל מקום מסקינן דפטור כיון דהיא לרפואה וכן הנהו תנאי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו אבל אם אביו מוחל ומצוה להכותו נראה דא"ח כלל וכן בחבירו ואינו עובר כלל אף על פי שלא מצאתי זה מפורש מכל מקום הסברא נותנת כן כנלע"ד ברור. ודוקא במכה מחיים אבל לאחר מיתה פטור דל"ש חבורה כ"ה במשנה.
ואםהיו אביו ואמו רשעים פטור על מכתן כמבואר כאן וביבמות פרק כיצד דבעינן עושה מעשה עמך וגדר מעשה עמך אינו מבואר עד היכן הוא ואף שברש"י כאן בסנהדרין פי' כיון שעבר עבירה שיש בו מיתה לאו עושה מעשה עמך וכ"פ ביבמות כיון דבא על הערוה אם כן אפשר דוקא עבירות חמורות שיש בהם מיתה או כרת. אך בב"מ לענין פרה של ריבית אמרינן גם כן דהו"ל אינו עושה מעשה עמך ורש"י פי' כאן כיון דבאמת מיירי כן אם כן אפשר לפ"ז באיזה עבירה שעבר במזיד אפילו מ"ע הוה ליה אינו עושה מעשה עמך וצ"ע בזה. ובאינו עושה מעשה עמך אי רשאי להכותן לכתחלה אפילו במקום מצוה כגון ע"י ב"ד דעת הרי"ף והר"מ והרהמ"ח דאינו רשאי ודעת תוס' פ' כיצד דרשאי ואין להאריך כאן ע' בדבריהם. ודוקא אם לא עשו תשוב' אבל אם עשו תשובה חייב עליהם אף על פי שהם חייבים עוד מיתה ומלקות דלענין זה ל"מ תשובה מכל מקום הוה ליה עושין מעשה עמך וחייבים עליהם כ"ה בש"ס להדיא ובר"מ כאן ואם נגמר דינו להריגה ויוצא ליהרג מפני עבירה שבידו מכל מקום אם עשה תשובה ובא בנו וחבל בו חייב ומבואר בש"ס הא אחר שחבל וקללו פטור הטעם דנשיא בעמך וכו' במקום שמעמך ופרש"י הראוי להתקיים ולא זה שנגמר דינו ומקשה הש"ס א"ה בנו נמי ומתרץ מ"ד לאחר מיתה דחייב מקלל אביו וכן מכה אינו פטור אלא מפני שאין שייך חבורה לאח"מ אבל כאן שייך חבורה כיון שחי אף שנחשב כמת מכל מקום חייב דבנו חייב לאח"מ משא"כ באחר. וק"ל כיון דאחר פטור באם עומד למיתה ע"כ אינו מוזהר כלל בלאו דלא יוסיף דאי היה מוזהר היו לוקין אם כן אמאי באביו ואמו חייב נהי דעונש שמענו מפסוק ומכה אבל אזהרה לא שמענו דהלאו אינו מזהיר על העומד למות דאחר פטור ואין עונשין וכל עיקר אזהרה דמכה או"א אינו אלא מלאו דאחר דהרי הוא בכלל ישראל כמבואר כאן ובר"מ אם כן כיון דבאחר ליכא אזהרה אם כן לא נשמע אזהרה גבי מכה או"א ולמה יהי' חייב מיתה ולקמן פ' קדושים גבי קללות הקשיתי כן גם כן. ואם עושה בו חבורה לרפואה פטור ופשוט אפילו אם האב אינו רוצה דלרפואה לא אסרה התורה כלל ואסור ליקח מידו קוץ אם אפשר באחר דלמא יעשה חבורה בשוגג שלא לצורך ועב"י יו"ד סימן רמ"א בשם הרמב"ן וכן שאר רפואות שיש בהם חבורה ועיין בלשון הר"מ אם אין שם אחר ה"ז מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות. ולכאורה אף אם אין מרשה אותו מכל מקום כיון דהוי לרפואה אין איסור כלל כמו באיש אחר ומצוה איכא אף אם אינו רוצה עיין ברמב"ן שם.
והנהשתוקי אף על פי שאמרה אמו מפ' נתעברתי מכל מקום אינו מתחייב על אביו ע"פ ועל אמו חייב אף שא"ח על אביו היא שאין אביו ידוע. ובנו מן השפחה ונכרית א"ח על אביו דאינו אביו כלל וגם על אמו א"ח דאם נתגיירו הרי הם כקטן שנולד וכן גר שהורתו שלא בקדושה אף שלידתו בקדושה אף על פי שהוא מישראלית כמו רב מרי בר רחל מכל מקום על האב פטור דאינו אביו כלל לירושה ועל האם שמתייחס אחריה והוא ישראל וגם אמו ישראלית גמורה מכל מקום פטור על אמו ג"כ כיון שא"ח על אביו א"ח על אמו שנא' ומכה אביו ואמו כו' את שחייב על אביו חייב על אמו ואם א"ח על אביו א"ח על אמו כ"ה בר"מ כאן. וז"פ דלימוד הזה כל שא"ח על אביו א"ח על אמו דוק' בגוונא דאינו מתייחס אחר האב ואין לו אב כלל לדיני התורה אבל אם יש לו אב אך פטור על הכאתו כגון שהיה רשע בודאי חייב על הכאת אם כיון שעכ"פ משכחת לה חיוב שיעשה תשובה ואפילו מת ברשעו מכל מקום על כל פנים היה ראוי לחייב עליו רק דין זה גבי גר דאין לו אב כלל א"ח על אמו ג"כ. ועיין לקמן פרשת קדושים כתבתי ג"כ מזה וז"פ אצלי. וגר שנתגייר אסור מדרבנן להכות לאו"א כדי שלא יאמרו וכו'. אבל בן עבד ושפחה אין לעבד יחוס כלל ובין קודם שנשתחררו או לאחר שנשתחררו פטור על הכאתם דהאב אינו אביו כלל. ועמש"ל במצוה א' וגם על האם פטור אף דנאמר דאחר האם מתייחס מכל מקום כיון שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו עיין לעיל. ואם ח"ע וחב"ח היה לו בן מישראלית עיין פ' השולח דהוי ספק אם תופסין קדושין וע"ש בתוספות אי לא תפסי קדושין אין הבן מתייחס אחריו כלל לירושה. ועיין ברשב"א דגם לענין עריות אינו מתייחס אחרי' כלל והבאתי כ"פ דברים אלו בח"ז אם כן למאי דמסקינן דהוי ספק אם כן הבן המכה אותו א"ח מספק וגם על האם א"ח מספק דלמא אינו אב וכל שא"ח על אביו א"ח על אמו. ואם ישראל יש לו בן מח"ש וחב"ח דהדין דהולד ג"כ ח"ע וחב"ח כמ"ש כ"פ אם כן מצד חב"ח שלו יש לו אב ואם רק מצד העבדות אינו אביו מכל מקום כיון דהוי אב מצד חב"ח ויש לו אב ואם בודאי חייב על הכאתם. והנה הדינים שציירנו שפטור על הכאתם ואפילו בן עבד ושפחה היינו דא"ח בתורת או"א מב"ד אבל חייב מלקות בהכאה שאין בה ש"פ וביש בה ש"פ חייב ממון כמו חובל בחבירו ואף בחובל בעבד חייב ג"כ מלקות או ממון עיין ר"מ החו"מ וז"פ:
**ונוהגת כו'.**אך עבדים פטורים אף על פי שכל מצוה שהנשים חייבות גם עבדים חייבים ובפרט ל"ת אך אין להם יחוס אם כן אין לו או"א כלל. וממזר ג"כ חייב בהכאת או"א ורק אם עשה תשובה כמבואר להדי' ביבמות דאל"ה הו"ל אינו עושה מעשה עמך ע' פ' קדושים בד' הרהמ"ח. ובעדי' והתראה חייב על לאו זה חנק ובלא התראה פטור ומ"ש הרהמ"ח בתחלת דבריו דבלא עדים והתראה חייב כרת הוא תמוה ועיין במ"ל בהגהותיו סוף הספר. וכל האישים חייבים רק חרש שוטה וקטן פטורים דאינן בני עונשין לכה"ת ועל אביו חרש או שוטה ודאי חייב ועל אביו קטן ל"מ לה דקטן אינו מוליד וכן על אמו חו"ש וז"פ. ולמ"ד דאנדרוגינוס מוליד כמ"ש כ"פ ודאי חייב עלי' ועל אמו אף על פי שהוא ספק ואפשר דאינו זכר מכל מקום ה"ל אב ואם כיון דנולד משניהם וז"פ. ודע דהבא מח"ש וחב"ח שכתבנו לעיל דחייב על הכאת אם ג"כ כיון דמצד הב"ח שיש בו הוי אמו אין חילוק בין יום של עצמה או יום של רבה אף דלענין חבלה יש חילוק לענין תשלומין עיין ר"מ פ"ד מהחו"מ ומכל מקום שם כיון דח"ש וחב"ח אין כופין את רבה לשחררה אך יום של עצמה לעצמה ויום של רבה לרבה מכל מקום לענין הכאה אפילו מיום של רבה חייב דלענין איסור אינו מתחלק כמבואר בש"ס דגיטין דמ"ב ולדעת הירושלמי דגם לענין איסור מתחלק ואם קידש אשה ביום של רבה אינה מקודשת וביום ש"ע מקודשת עקצה"ח סי' רמ"ט וקע"א מה שפלפל בזה אם כן תלוי גם כן בלידה ול"ד נולד אלא עיקר תלוי בהריון אם נתעברה ביום של רבה הוי עבד גמור וה"ל הורתו שלא בקדושה וה"ל עבד וכן איפכא הוי הורתו בקדושה והכל תלוי בעיבור אם נולד ביום של רבה אם כן אז היא שפחה גמורה ואינה אמו כלל כמו שנולד מהשפחה ונשתחררה דאינו בנה כמש"ל ואם נולד ביום שהית' של עצמה אם כן הו"ל בן חורין גמור כמו הנולד מישראל אם כן אם הכה אותה ביום ש"ע דהית' אמו ודאי חייב אך אם הכה אותה ביום של רבה נראה דא"ח כיון דעתה היא שפחה אם כן אינו בנה כמו גר שנתגייר ואמו לא נתגיירה ה"נ הוא ב"ח ואמו שפחה ומכל מקום צ"ע בזה. אך אין נ"מ דפסקינן כש"ס דילן דלענין איסור אינו מתחלק אם כן תמיד הוא ח"ע וחב"ח וחייב תמיד על אמו בין ביום של עצמה בין ביום של רבה וכן הוא דג"כ הוי ח"ע וחב"ח אין חילוק בין יום ש"ע או ש"ר בכ"ע חייב הן על האב והן על האם ופשוט. ולכאורה אפ"ל דאם הבן חבל באמו שהיתה ח"ש וחב"ח שכתבנו דנהרג אפשר דצריך לשלם גם כן דמי חבלה לאדון מצד חלק שפחות ואין המיתה פוטרת דהוי ממון לזה ונפשות לזה דמיתה הוא חייב מצד חב"ח שיש בה דהיא אמו וממון חייב מצד ח"ש דא"ח מיתה על חלק שפחות ע' סנהדרין יו"ד ור"מ הל' עדות אם כן הו"ל נפשות עבורה וממון לאדון בשביל חלק השפחות. אך עיין תוס' כתובות ל"א ד"ה ר"א פלפלו ודעת ר"ת שם דדוקא בעדים זוממין ממון לזה ונפשות לזה חייב ובכ"מ פטור ע"ש ואף לדעת ר"י שבכ"מ חייב והא דאם אסון באשה פטור מדמי וולדות אף דהוי נפשות עבור האשה וממון לבעל מכל מקום כיון דחד גופא הוא ע"ש אם כן ה"נ חד גופא הוא. ועיין בהפלאה כתב הטעם דפטור מדמי וולדות דעל הדמי וולדות ה"ל עשאאי"ל ע"ש שייך כאן נמי ואם אבא להאריך בענין ממון לזה ונפשות לזה יאריך הענין ואין כאן מקומו. והנה בלאו הזה אם עבר חוץ מה שעבר על הלאו עבר ג"כ בעשה דכיבוד או"א.
ולעניןתשובה ככל לאו שיש בו מב"ד דאין תשובה מכפרת ולא עם יוה"כ רק יסורים ממרקים וגם ה"ל עבירות שבין אל"ח ויבואר אי"ה בה' תשובה. וצל"ע אם הבן ועוד אחר החזיקו במקל והכה לאב הכאה שיש בה חבורה אי חייב וכן שני בנים הכהו כאחד במקל אם תלוי אם א' יכול וכו' כמש"ל כ"פ ויבואר במק"א אי"ה. וצריך לבזבז כל ממונו שלא יעבור אך מפני פ"נ הכל נדחה אך אי מחויב לשלם דמי חבלה צ"ע אי דמי לח"מ שוגגין שפטור א"ד כיון דהוא בהיתר ל"ש ח"מ שוגגין כלל ומשלם ולקמן פ' אמור עוררתי בזה. ואם הרג אביו או אמו למאי דקיימא לן סייף חמור ומי שנתחייב שני מיתות נידון בחמורה עש"ס ור"מ פי"ד דסנהדרין אם כן חייב סייף כהורג נפש אך אם לא התרו בו משום רוצח רק משום מכה או"א בודאי חייב חנק משום מכה דאין לך חבלה שיש בו חבורה גדולה מזו מה קטלא פלגא [חייב] מכ"ש קטלא כולה. ואפילו על אביו טרפה חייב על חבלה כיון דשייך חבורה דהי' חייב אפילו לאחר מיתה רק דלאח"מ ל"ש חבורה אבל במקום דשייך חבורה חייב בכ"ע וז"פ. ואם הבן הוא טרפה אין הורגין אותו עפ"י עדים דה"ל עשאאי"ל עיין סנהדרין ע"א ור"מ פ"ו מהל' רוצח רק אם הכה בפני ב"ד חייב דגבי ב"ד א"צ דין הזמה ע"ש. ואם התרו בו משום מכה אביו וחבל בו וע"י חבורה זו הרגו ודאי חייב מיתה כי הי' מזיד על החבורה ופטור מגלות דקלב"מ אך אם א' הרג את אביו בשוגג אני מסופק אם חייב גלות על ההריגה כיון דה"ל ח"מ שוגג על אביו פוטר ג"כ מגלות ואף דהורג כל אדם הו"ל ח"מ שוגגין וחייב בגלות שא"ה דגלי קרא אבל במיתה אחרת לא גלי קרא אפשר דפוטר וע' פסחים כ"ט תוס' ד"ה מאן י"א כו'. אך נראה כמו דח"מ שוגגין אינו פוטר ממלקות כמ"ש אם כן אינו פוטר מגלות ג"כ רק ממון פוטר מלימוד תנא דבי חזקי' וע' פרק כיצד הרגל ושם דף ד' ויבואר במק"א אי"ה ואין כאן מקומו.
והנההבאתי לעיל דבאביו ואמו רשעים א"ח על מכתם דה"ל אינו עושה מעשה עמך ואם עבר עבירה בשוגג אם הוי עושה מעשה עמך לכאורה ביבמות דמקשה הש"ס מהא דממזר חייב על הכאת וקללת אביו הא אינו עושה מעשה עמך ותי' בשעשה תשובה והו"ל לתרץ דהי' שוגג אע"כ דאף בשוגג אינו עושה מעשה עמך. אך באמת אין סברא כיון דהי' שוגג בודאי הו"ל עושה מעשה עמך. אך דאם נודע לו השוגג כיון דגם שוגג צריך תשובה אם כן אם לא עשה תשובה ה"ל בזה עצמו אינו עושה מעשה עמך כיון דאינו עושה תשובה ואין זה סברא לאוקמי המשנה בשוגג ולא נודע לו כלל ע"כ אוקמ' שעשה תשובה. וגדר התשובה שיהי' עושה מעשה עמך אינו מבואר בעבירות שדין בה חזרת ממון וצ"ל דזהו לפי ראות אנשים אם עשה תשובה אמתית אף דתשובה בלב סגי ע' קדושין המקדש כו' שמא הרהר תשובה כו' מכל מקום זה אינו ידוע ואין יכולים להורגו מספק אך עשה תשובה כפי הנראה לאנשים שהוא תשובה הו"ל עושה מעשה עמך ולפמ"ש דבשוגג ולא עשה תשובה הו"ל אינו עושה מעשה עמך כיון שעבר על מ"ע דתשובה דהוא רק מ"ע אם כן נראה דבכל העבירות אפילו רק מ"ע הו"ל אין עושה מעשה עמך ועתו"ס יבמות כ"ב ע"ב ד"ה כשעשה תשובה נראה שם דאף כשהוציא שם שמים לבטלה כל זמן שלא עשה תשובה הו"ל אין עושה מעשה עמך אם כן הוא הדין בכל עבירות שבתורה כנ"ל:
**וע'**מכות י"ב רמי ברייתות אהדדי תני חדא אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם ותניא אידך אין בנו נעשה לו גוה"ד ובעי לאוקמי בפלוגתא דר"י ור"ע אי מצוה ביד גוה"ד ופריך ותסברא בין למ"ד מצוה בין למ"ד רשות והתני דבי ר"י לכל אין הבן נעשה שליח וכו' ומסקינן ל"ק כאן בבנו כאן בבן בנו ולכאורה לשיטת הר"מ דאף באביו רשע מכל מקום אסור להכותו ולקללו ותדבר"י מיירי בהכי אף דא"ח על הכאתו מכל מקום איסור יש מקשה ש"ס שפיר היאך מבואר בברייתא דבן נעשה גוה"ד הא תדבר"י אם כן איכא איסורא אלא לשיטת תוספות ביבמות דתדבר"י מיירי שעשה תשובה אבל בלא עשה תשובה נעשה שליח אם כן יכול לאוקמי הברייתא דבן נעשה גוה"ד בשלא עשה תשובה והברייתא דאין בנו נעשה גוה"ד מיירי שעשה תשובה. אך באמת שם נראה דמיירי ברוצח בשוגג אם כן אף בלא עשה תשובה ה"ל עושה מעשה עמך אך לפמש"ל אף בשוגג ולא עשה תשובה הו"ל אין עושה מעשה עמך. אך אפשר דניחא לאוקמי הברייתות בחדא גווני אף דמוקי בבנו ובן בנו מכל מקום משמעות הלשון סובל דזה הוי בנו של אב וכאן מיירי בבנו של בן והנה הר"מ פ"א מה' רוצח מיירי שם ברוצח במזיד וכ' דאין בנו נעשה לו גוה"ד והכסף משנה הרשים בכאן היינו סוגיא זו דמכות והנה לשיטתו שפיר פסק דאפילו במזיד והוא רשע מכל מקום אין בנו נעשה גוה"ד אבל לשיטת התוס' אם כן בהרג במזיד לכ"ע בנו נעשה גואל הדם דאין איסור בדבר אם כן נולד לנו בזה פלוגתא בין הר"מ והתוספות לענין אם בנו נעשה גוה"ד אך בשוגג ולא ידע גם לשיטת תוס' אין בנו נעשה גוה"ד אך בידע ולא עשה תשובה צ"ע כאשר כתבתי לעיל וצ"ע בכ"ז. ובאמת הי' יכול לאוקמי הברייתא דבן נעשה גוה"ד מיירי ברוצח במזיד דהוי אינו עושה מעשה עמך ובלא עשה תשובה והברייתא דאין בנו נעשה גוה"ד מיירי שרצח בשוגג אם נאמר דבשוגג הוי עושה מעשה עמך יעו"ש וערש"י סנהדרין לענין אחר מי שרי לקללו אלא כבוד שמים וכו' ופירש"י גבי סוטה יתן כו' לאלה אם כן (אם) [אין] כהן רשאי להשקות אמו סוטה ע' לקמן פ' קדושים בדין מקלל אביו. וסומא אם הכה כבר כתבתי דסומא דעת רוב הפוסקים דלא כר"י וחייב בכל המצות אך יש פוסקים כר"י דפטור ופטור אפילו מל"ת עפמ"ג או"ח פתיחה כוללת ובאחרונים ובמש"ל. והנה לדעת הר"י דמוקי הא דתדבר"י בלא עשה תשובה מכל מקום אסור לבן להכות. אך במסית מותר כמבואר בתדבר"י והר"מ פסק כן אם כן אפשר גבי מסית דוקא אם לא עשה תשובה מותר להכותו אבל אם עשה תשובה אע"ג דיוצא להריגה דלזה ל"מ תשובה מכל מקום חייב עליו כמו בכל העבירות שיוצא להריגה אם עשה תשובה אף על פי שנהרג חייב עליו דקרינן בי' עושה מעשה עמך (וכ"ש אם הרגו אך אינו חייב רק חנק מחמת חבלת אב ולא מחמת רציחה וז"פ) והפסוק לא תחמול ולא תכסה מיירי בלא עשה תשובה אך לדעת התוס' דתדבר"י מיירי שעשה תשובה אם כן במסית אפילו עשה תשובה מותר להכותו. אך באמת גם לדעת הר"מ נ"ל דאף בעשה תשובה מכל מקום הלאו דלא תחמול ול"ת מיירי אף בעשה תשובה עיין ר"מ פ"ה מה' עכו"ם כתב הלאוין הללו שלא ילמד עליו זכות ומחייב ללמוד עליו חוב מלאוין הללו לא תחמול ול"ת ולא חילק בין עשה תשובה מוכח דהלאוין הללו הם תמיד מחמת העבירה אך כאן מלשון הר"מ שסיים שם אף בלא עשו תשובה ואח"ז כתב דלכל נעשה כו' חוץ ממסית לכאורה אין הכרע בדבריו היאך הדין במסית שעשה תשובה אך מה' עכו"ם שלא חילק נראה דבכ"ע שייכים אלו הלאוין כנ"ל:
ודעדהא דבן מותר להכות לאביו המסית אפילו עשה תשובה כמ"ש דהתורה גילתה לא תחמול ול"ת עליו גם זה בכלל דוקא אם הבן הי' המוסת כגון אב שהסית לבנו אבל אם לא הסית לבנו רק לאחרים דינו לגבי בנו כשאר מחויבי מיתה ואם עשה תשובה נהרג עליו כי אלו הלאוין אינו רק להמוסת ע' הלכות עכו"ם ה"ד ואסור למוסת לאהוב את המסית ואסור למוסת ללמוד זכות שנאמר ולא תחמול ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק שנאמר ולא תכסה וכו' אם כן נראה מבואר בדבריו דהלאוין הללו הם דוקא על המוסת אבל לא על אחר וכ"נ לשון התורה כי יסיתך וכו' לא תאבה כו' ולא תחמול ומדבר לנוכח למוסת כמו שהתחיל לא תאבה וכו' דהיא אזהרה למוסת כן כל הלאוין הללו אזהרה למוסת וכ"נ מדברי הרהמ"ח לקמן פ' ראה ע"ש וכן בס' הסמ"ק לר"מ מצוה י"ז בל"ת עד מצוה כ"ב כתב בכ"א דהמוסת מוזהר מבואר דהלאוין הללו רק למוסת כנלע"ד ועמש"ל אי"ה פ' ראה. והנה מבואר בלשון תדבר"י חוץ ממסית שנאמר לא תחמול כו' ובאמת דלאוין הללו הם כתובים בתורה במסית והר"מ כאן כ' לכל אין נעשה כו' חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול כו' וא"י מנ"ל לרבינו הר"מ מדיח כיון דלא סיים תנא דבי ר"י רק מסית אם כן דוקא מסית. ואפשר דהלאוין הללו אינם במדיח דכך הוא גזה"כ. ובר"מ שם ב"ה מונה ג"כ הלאוין במסית ולא במדיח אם כן מנלי' להר"מ לחדש ד"ז לפטור ממיתה בעשה תשובה דבר שאינו מבואר כלל וצ"ע. ועמש"ל פ' ראה בעזהשי"ת.
ומ"שהרהמ"ח דלאו זה נוהג בכ"מ ובכ"ז היינו הלאו אבל לא העונש כי מב"ד רק בזמן שבהמ"ק היה קיים כמש"ל. ולאחר חורבן אם יש סמוכים מיתה אינו חייב ומכל מקום פטור מתשלומין דח"מ שוגגין פטורים מתשלומין כמ"ש כ"פ דבזה"ז במקום ח"מ פטורים מתשלומין. וא"כ אם התרו בו למלקות דמלקות נוהג תמיד ביש סמוכין כמש"ל בח"ז אי"ה לוקין אותו אף שהי' בהכאה ש"פ מכל מקום כיון דפטור לשלם מחמת דחיוב המיתה פוטרתו וח"מ שוגגין אין פוטרין ממלקות וחייב מלקות כמש"ל. וכבר הבאתי כ"פ בח"ז דעת רש"י בשבועות דצריך להתרות בו משום הלאו ממקרא שנזהר ממנו ע' רש"י ד"ך שם. ומכל מקום אפשר ביש עונש מיתה מפורש בקרא אפשר דסגי אם מתרין בי' מקרא דמפורש העונש כמו כאן דסגי דמתרין בו הכתוב מכה אביו וכו' ולא הלאו דלא יוסיף ואפילו אם נאמר בכל ח"מ לא סגי מקרא דהעונש רק משום האזהרה ג"כ אפשר כאן כיון דבאמת אין אזהרה מיוחדת רק ילפי' האזהר' כמ"ש הרהמ"ח לקיים אין עונשין וכו'. אם כן סגי מקרא זה דהעונש לחוד להתרות בו וספק זה הוא בכ"מ ובאתי רק לעורר ויבואר זה במק"א. ואם בזה"ז ביש סמוכין והתרו בו ממקרא זה דמכה אביו וכו' היינו עונש אך אין הורגין אותו כיון דאין מקדש אם לוקין אם מותר' למיתה הוי מותרה למלקות ע' כתובות פ' אלו נערות דל"ג שם ובתוס' שם וסנהדרין ואין כאן מקומו ויבואר אי"ה באריכות: