שלא להקריב קרבן מבהמה שיש בה מום אפילו מום עובר וע"ז נאמר לא תזבח וכו' שור ושה אשר יהיה בו מום וכו' ונתבאר בספרי שבבעל מום עובר הכתוב מדבר וכו'. וזה מבואר בר"מ פ"א מה' איסורי מזבח. ואע"פ דכתיב לא תזבח מכל מקום דינו כדין בע"מ קבוע ועובר בכל השמות משום בל תקדיש ובל תשחוט ועל הזריקה ועל הקטרה ומבואר זה בר"מ להדיא ועיין בכסף משנה כיון דחזינן דקפיד קרא על הזביחה ה"ה לשאר לאוין. והרמב"ן בספר המצות השיג על הר"מ ואינו מונה לאו בפ"ע דהוא בכלל הלאוים של בעלי מומים בפרשת אמור והמקראות מרבים והולכים אף בעל מום עובר ושניהם באים להשלים דיני המצוה ומובא בכ"מ. וגם עוברים על העשה דתמים יהיה וכו' כמבואר בר"מ שם וע' לעיל בפרשת אמור הארכתי מאוד בדינים אלו. וגם על מה שכתב הרב המחבר דאינו נוהג אלא בזמן הבית עוררתי דאפשר היום ג"כ או בעזרה או אף בשחטה חוץ לשמים עוברים על לאו ע"ש אכול דבש וכו'. ולפמ"ש כ"פ בחיבור זה דלהר"מ צריך להתרות בו משום הפסוק של הלאו ולכ"ע אם התרו בו משום פסוק אחר לא הוי התראה אם כן אפשר במום עובר צריך להתרות בו משום לאו זה ואם התרו בו מלאוין דכתיבי בפ' אמור אינו התראה ומכל מקום צ"ע בזה: