שנצטוינו לקנות האשה בא' מג' דרכים וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ ובטור ובש"ע אהע"ז בהלכות קידושין ולכתוב כאן אפילו כטיפה מן הים בדינים אלו צריך חיבור מיוחד מכל מקום אכתוב קצת להגיה בדברי הרהמ"ח. מ"ש הרהמ"ח:

שאדם עושה שליח וכן שליח אפילו כמה אם צוה המקדש בזה וכו'. ע' בסי' ל"ה דמבוארים שם שיטות אלו ולא נזכר ציווי המשלח ועיין בסי' קמ"א דעכ"פ בחלה או נאנס א"צ ציווי המשלח ועיין בב"ש סי' קמ"א דאפילו בלא אונס א"צ ציווי המשלח רק אם גילה דעתו שאינו מקפיד די ע"ש. ובאשה שעושה שליח לקבלה נראה מדברי הרב המחבר דאין שליח עושה שליח וכן פסקינן בסי' ל"ו ועיין בסי' קמ"א דיש סוברים דבצווי המשלח אפילו ש"ק עושה שליח ע"ש. ומ"ש:

והאב זוכה בקידושי בתו קטנה ויכול לקדשה וכו' אפילו בע"כ וכו'. לאו דוקא קטנה ה"ה נערה לאפוקי בוגרת וזה מבואר בש"ע א"צ להאריך ע' בסי' ל"ז. ומ"ש חמץ בשעה ו' היינו חמץ דאורייתא ושעות דרבנן ע' בסי' כ"ח סעיף כ"א שיטות אלו וע"ש שיטת הרמב"ן. ומ"ש:

שהרוצה לשמור בתו גדולה וכו' שתאסור על נפשה וכו'. מובא ד"ז בסי' כ"ח בשם הרשב"א ועיין בתשו' הרשב"א דלא אמרינן הואיל ובעי מיתשל וכו' ע"ש וכתב אם איתשלה אח"כ לא הוי קדושין כיון דבשעת קבלה היה אסור בהנאה ע"ש הטעם ואפשר עוד לומר דכ"ז שלא נשאלה היא בחזקת שלא תשאל כמ"ש התוס' בגיטין בפ' השולח גבי נזיר אם כן אפילו נשאלה אח"כ על כל פנים הוי מקדש בלא עדים דאצל העדים לא הי' קדושין והיתה בחזקת שלא תשאל ואין להאריך וע"ש ברמ"א דבקידושי שטר מקודשת אם כן קצ"ע מה הועילו בתקנתן וע"ש בח"מ ובב"ש. ומ"ש הרב המחבר שקדושין תופסין בח"ל וכו' חוץ מיבמה לשוק אף על פי דח"ל הם נסתפק לחז"ל אם קידושין תופסין בה ורק מקודשת מס' עיין בר"מ פ"ד. וח"ש וחב"ח דאינו חייב מיתה משום א"א רק באשם ואם קידש אחר ע' בב"ש דדעתו דאין תופסין קדושין אחרים אף על פי שהם רק ח"ע ולאוים ועיין באחרונים שהאריכו בזה ואין כאן מקומו רק באתי להזכיר. ואם עבר וכו' בטל עשה כ"ה דעת הר"מ בפ"א מהלכות אישות ע' בהה"מ ובכ"מ ובלחם משנה שם חוץ הלאו יבואר לקמן בס"ד: