שנצטוינו וכו'. זה מבואר בר"מ פ"ה שם. והנה דעת הר"מ דזה הוי מ"ע ואין מצוה להלותו רק אם מלוה לו מצוה ליקח מאתו רבית והו"ל מ"ע כמו ציצית דאם יש לו בת ד' כנפות מחויב לעשות ציצית ה"נ. והראב"ד והרמב"ן השיגו עליו וכבר האריכו הראשונים והאחרונים בע"ה. ועיין בס' של"ה בהקדמה לתורה שבכתב מה שיישב דברי הר"מ ואין דרכי להאריך במה שהאריכו הם. וגם עובר בלאו לא תחנם דאסור ליתן להם מת"ח וכתיב לגר וכו' או מכור לנכרי וכו' עיין בר"מ פ"י מה' עכו"ם. וקצ"ע דמתנה עובר בלאו לחוד ובהלואה עובר ג"כ בעשה ואפשר כך גזה"כ דהלואה גרע. ולגר תושב אין מצוה אבל מותר אבל מצוה ליכא: