שלא כו'. משרשי כו' עיין דיני המצוה בפ"ק דסנהדרין ופ"ד דל"ב ור"מ פ"ח מסנהדרין ובפי"א שם מנה הדברים דיש חילוק בין דיני ממונות לד"נ ומנה זו בכללם ושם בה"ב כ' א' דיני נפשות וא"ד מלקות ואחד דיני גלות הדינים אלו שוים אלא שהמלקות בג' ובכ"מ כתב דמלקות במקום מיתה עומדת אם כן ל"ד דיני נפשות דמלקות וגלות ג"כ בדין זה. ואיני מבין כיון דמלקות בג' אם כן לא משכחת לה לילך אחה"ר לחייב בשום פנים כי ליכא תמיד רק א' יותר לחיוב אם כן משכחת לה לזכות ולחיוב אינו משכחת לה רק שכל הג' מסכימים לחיוב וצ"ע דבד"ז דמלקות לא נלך אחר הרוב בשום פעם רק לזכות מכל מקום כיון דדעת הר"מ כאן כן ואין חולק עליו ודאי הדין כן. ונ"פ דגבי ב"נ אינו נוהג ד"ז ואם יש רוב לחובה אפילו ע"י א' חייב כי לא נלמד אלא מקרא זה ובישראל הוא דכתיב ועמש"ל במצות אחרי רבים אי הולכין בב"נ אחה"ר. ואין לוקין על לאו זה ותשובה ע"ז דינו כהורג נפש כמ"ש הרהמ"ח ובגלות ומלקות אין עונשו כ"כ ודיני תשובה עיין לקמן אי"ה: