עת לטעת. כתב ר' יונה בספר הרקמה כי מצא בקצת ספרים ובס' דמשקי מדוייק לטעת בדגש הטי"ת אע"פי שהוא ברוב הספרים קל וגם רד"ק הזכיר דעת ר' יונה במכלול דף צ"ד וכן באפודי:

מחבק. בס"א דפוס ישן המ"ם בשוא ובכל שאר ספרים בצירי:

עת לחשות. בחטף פתח החי"ת וי"ס בשוא לבדו:

עת לאהב. במקצת ספרים הא"לף בשוא לבדו ובמקצתם בחטף סגול:

מה יתרון העושה. מלא וא"ו במדוייקים והמסרה עליו ה' מלא בלישנא וסי' עושה בעברת זדון (משלי כ״א:כ״ד) וכן מצאתי במסרה כ"י ולפי זה יקשה דבחילופים שלנו משמע שכן הוא למדינחאי אך למערבאי חסר ודילמא איפוך:

גם את העלם נתן בלבם. חסר וא"ו ע"פ המסורת ובמדרש קהלת אמר ר' אחווא בריה דר' זירא העולם נועלם מהם שם המפורש משל למלך שעשה סעודה וכו' כך אמר הק"בה ומה אם שעה שהעלמת מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש עא"כו עובדא הוה בחדא אינתא פרסייא דאקלת ברה בחדא מילה מן שמא מפרשא שמעה שמואל אמר זיל אתקיל ליה תכריכין פי' מעשה היה האשה אחת מארץ פרס שקללה בנה בדבר אחד משם המפורש שמעה שמואל ואמר לה לך והתקין לו תכריכין וכן משמע בירושלמי פרק אמר להם הממונה ועיין מ"ש בסדר שמות פ' זה שמי לעלם ובילמדנו פ' קדושי' העלם כתיב חסר וא"ו מהו כן אלולי שהק"בה העלים מלבו של אדם את המיתה לא היה אדם בונה ולא נוטע וכו' והכי איתא בשוחר טוב מזמור ט':

מתת אלהים היא. בס"א דפוס ישן כתוב הוא בו"או והה"א נקודה בחירק ובכל שאר ספרים כתוב היא ביו"ד:

שיראו מלפניו. ביו"ד אחד לבד בספרים מדוייקים כ"י וברובם יש מאריך ביו"ד:

כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם. כתב רד"ק במכלול דף רל"ט בשם ר' יוסף אביו ששלשתם הרי"ש בסגול וכן ראיתי בספרים מדוייקים:

כי מקרה בני האדם. הבי"ת בגעיא בס"ס:

מאשר ישמח האדם במעשיו. בס"ס הבי"ת בגעיא: