תצא חרבי מתערה. העי"ן בשוא לבדו כחבריו שבפרשה והם ד' בקריאה ע"פ המסורת תלת בחד עניינא דא בתר דא וחד בשמואל א' י"ז:

מנגב צפון. כן כתב ברוב הספרים ובס"א כ"י צפונה וכן בס"א כ"י נכתב בצדו צ"ל צפונה מכח המסורת עד כאן. וכן נראה מבעל מאיר נתיב:

נאנח. כן הוא בס"ס האל"ף בשוא לבדו ויש ספרים בחט"ף סגול:

הנבא ואמרת כה אמר יהוה אמר חרב וגו'. במקצת ספרים כ"י כתיב כה אמר אדני יהוה וגם בדפוס ישן יש הערה מחילוף זה וכן הוא בתרגום ובשאר ספרים אינו כן:

ברק מרעה. דגש הטי"ת לתפארת וכן הוא מרטה שבפסוק הנמשך רד"ק בפירוש ומכלול שקל פעל ושרשים:

ויתן אתה. זהו אחד מן ג' אתה חסרים ב' בס' יהושע ודין כמו שכתבתי בסימן כ"ו:

למרטה. מקור בתוספת הה"א כמו לקרבה אל המלאכה כי הה"א רפה:

לתת אותה ביד הורג. מלא וא"ו לפי המסורת שאכתוב בסימן כ"ג:

היו את עמי. בפירוש רד"ק כתוב אל עמי וכן הוא בנביאים עם פירוש הרי"א וגם בדפוס ישן מויניציא נכתב בצדו אל דומה שנסתפקו בזה אמנם בשאר ספרים כתוב את:

לכן ספק. סבירין למען מסורת שמואל א' כ"ז:

שלושתה. מלעיל והה"א נוספת ורד"ק ובספרים מדוייקים חסר יו"ד בתראה והכי איתא במסורת פרשה פינחס:

החדרת להם. בנביאים עם פירוש הריא"ה כתוב לכם וגם בדפוס ישן נכתב כן בגילויון ואין להסתפק בזה שטעות הוא:

אבחת. בס"א כ"י האל"ף בסגול וכן בס"א כתוב בגליון ס"א אבחת ע"כ. וברובן של ספרים בחירק וכ"כ בשרשים שרש אבח:

לבנות דיק. כן הוא לבנות בלא וא"ו בראש המלה אע"פ שאין נראה כן ברד"ק ובתרגום:

כקסום שוא. כתיב בוא"ו וקרי בלא וא"ו בקמ"ץ חטף והוא מקור רד"ק ובמסרה גדולה במערכת אות וא"ו נמנו כל התיבות שהן בוא"ו יתירא ובקמץ חטף ונמנה עמהם לקסם קסם שלמעלה בפרשה. ונ"ל דטעות הוא וצריך לומר כקסום שוא ובמכלול דף קפ"ז הביאו עם דומים אחרים שיש מאריך עם החירק שהוא קורא אותם כמו חטף פתח כמ"ש בשופטים ה' ולא מצאתי בו מאריך לא בספרי הדפוס ולא בכ"י ובחילופים נראה שהמאריך הוא לב"נ אבל לא לב"א:

השפלה. המלה מלעיל:

עוה עוה עוה. חד מן ג' פסוקים דאית בהון ג' מלין מותאמין וסימנהון בירמיה כ"ב במ"ג:

לו המשפט. בספר אחד כ"י נכתב בצדו לא המשפט בספרים אחרים ולענ"ד אין בהם ממש:

השב אל תערה. השי"ן בפתח כמ"ש בישעיה סימן מ"ב: