נשוא ינשוא. כל נשא שבמקרא חסר וא"ו ודין בלחוד מלא:

יראך. ביו"ד האית"ן לבד ופ"א הפעל נעלמת מהמכתב ונמשכת היו"ד בגעיא להורות על יו"ד הנפקדת. רד"ק:

צורף. טעה המדפיס צרף חסר כי איננו מן ד' חסרים בישעיה סימן מ"א:

יכלו. בספרים כ"י מדוייקים ודסים ישנים חסר יו"ד וכן נמסר עלי ב' חסר וחבר אשר לא יכלו המים (ירמיהו ב׳:י״ג):

אלהיא די. היו"ד דגושה:

ומן תחות. בנביאים עם פירוש הרי"א כתוב מן תחות וטעות הוא:

מקצה ארץ. ארץ קרי:

מעשה תעתעים. יש ספרים שכתוב בהם תעתועים מלא וא"ו וטועים הם כי הם שנים חסרים במסורת וחברו בירמיה נ"א:

והצרתי להם. מלעיל הטעם ברי"ש ועיין פ"ש בצפניה סימן א':

נחלה. החי"ת בשוא לבדו רד"ק ועיין מ"ש בתהלים סימן קכ"ג:

יצאני ואינם. יש ספרים שהוא"ו בגעיא: