וילכו ויצטירו. ברי"ש והתרגום בדל"ת וכבר תמה עליו רד"ק:

ויאמרו איש ישראל. ויאמר קרי והוא חד מן מלין דכתיבין וא"ו בסוף תיבותא ולא קריא וסימן (במלכים א' י"ב) במסרה גדולה:

אכרות לך. בס"ס האלף במאריך ובכל הספרים כתיב בוא"ו וקרי בקמץ חטוף והוא חד מן תיבותא דיתירות וא"ו וחטפין קמצין וסימן נמסר במסרה רבתא מערכת אות הוא"ו ודין נמי הוא חד מן ב' מלאים וא"ו וחברו וברית עולם אכרות להם (ישעיהו ס״א:ח׳) רק הוא בחולם:

בעשתרות. בספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים מלא וכן במסורת כל נביאים וכתובים מלא בר מן חד ויסירו בני ישראל (שמואל א ז׳:ד׳):

ויאמרו אלינו זקינינו. הזי"ן בגעיא בספרים כ"י מדוייקים ודפוסים ישנים. ובס"א כ"י קדמון חסר דחסר וכן אמרו בבראשית רבה פרשה מ"ט אמר ר' יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדרם של צדיקים כתיב דהא אינם אלא צדיקים ניבלים פירוש גרועים כפירות שלא נגמרו ונושרים ברוח כך לא היו צדיקים לגמרי, ורש"י גריס נכלים בכ"ף כמו ויתנכלו רצה לומר צדיקים רמאים. היא דעתיה דר' יוחנן דאמר ר"י ויאמרו אלינו זקננו וכל ישבי ארצנו זקננו כפי' זקני אשמה היינו סבי דבהתא פי' זקני בושה ע"כ. ובערוך ערך זקן זקננו כתיב זקני אשמאי סבין דקלון ובספרים ראיתי חילופים אחרים ובא' מהם כתוב לית מלא דמלא וכ"כ רד"ק במכלול דף ק"ד. ובפי' זקנינו נכתב בי' המשך בין הקו"ף והנו"ן שלא כמנהג. ובדרש ת"ר יוחנן זקננו כתיב זקני אשמאי היו עכ"ל. והמדפיס לא ידע להזהר ועשה מלת זקנינו שבמדרש מלא דמלא וצריך להיות חסר דחסר:

כי קרבים. חסר וא"ו כי לא נמנה במסורת עם המלאים:

יחיו ויהיו. מטעים ביה דסבירין בשוא תחת הוי"ו והוא בפתח. מסורת פרשה תרומה ועיין בפירוש רד"ק:

ויהיו חוטבי עצים. בלא מאריך בחי"ת:

כאשר דברו להם. כתוב במקרא גדולה שמצא בס"א ישן מוגה אצלהם ובכל ספרים שלפני כתוב להם ולא ראיתי בו מחלוקת:

למה רמיתם. דגש ומלעיל שאין המרמה עושה מלרע:

אנחנו. החי"ת בשוא לבדו:

עבד וחטבי עצים. בלא מאריך בחי"ת:

הגד הגד. שתי הגימלי"ן דגושות:

ונעשה. בצירי שלא כמנהג:

הננו בידך. קל ובשוא הנו"ן הראשונה ובמסורת ד' וסימן הננו בידך. הננו עצמך (שמואל ב' ריש סימן ה') הננו אתנו לך (ירמיהו ג׳:כ״ב) הננו לפניך באשמתינו (עזרא סוף סימן ט'):

חטבי. אין טעם בחי"ת רק בבי"ת:

ושאבי מים. הטעם בשי"ן כחבריו דלעיל ולא בבי"ת: