אם אתן שנת. בספרי הדפוס הנו"ן קמוצה ובמדוייקים כ"י פתוחה וכן כתוב במכלול דף רל"ב ובאו בתי"ו ובפתח שלא בסמיכות אם אתן שנת לעיני. חמת למו (תהילים נ״ח:ה׳) אבל הם סמוכים אותיות השמוש והגהת ר' אליא המדקדק אמר המגיה שנת קמוץ ואמרו בתי"ו שב לשנת ואמת ופתח שב לחמת בלבד והעד על זה שאמר בשרשים ובלי סמיכות עם התי"ו אם אתן שנת ולא הזכיר הפתח עד כאן. ותמה אני מאד ממנו לפרש דברי המכלול הפך האמת כי דבריו מוכיחים ששניהם בתי"ו ובפתח והעד שהביא מהשרשים אדרבה סותר את דבריו שהרי בתחלה הביא מתוקה שנת העובד שנת עולם (ירמיהו נ״א:ל״ט) שהם בפתח ואח"כ אמר ובלי סמיכות עם התי"ו אם אתן שנת לעיני ומדלא חילק ביניהם ש"מ דהוא נמי בפתח כוותהון גם בעל הלשון שדרכו להעתיק השרשים כתב ובסמיכות מתוקה שנת העובד ובמוכרת על דרך סמיכות אם אתן שנת לעיני עד כאן. ואף בעל המסורת מנה ה' שנת בלשון שינה לא הפריש ביניהם:

לעיני. אין בלמ"ד געיא:

לעפעפי. הלמ"ד בגעיא:

קומה ה' וגו'. אלה השלשה פסוקים אמרם ג"כ שלמה בבית המקדש בחנכתו כמו שכתוב בדברי הימים ב' ו' אלא שיש בין אותם הפסוקים ובין אלה שינוי מעט והענין אחד:

ועדתי זו. ברוב המדוייקים בטעם אחד לבד בתי"ו ובספר מדוייק מטוליטולא בב' טעמים:

אוה. מפיק ה"א:

צדה. הה"א במפיק והמלה מלרע כי אין הימנית שבראש התיבה עושה מלעיל בעבורה:

וכהניה. הוא"ו בגעיא בספרי ספרד: