העמים. מאריך בה"א וזקף קטן במ"ם וכן הוא בס"ס:

שור שה כשבים. כן הוא בסי"ן קודם לבי"ת כמו שמסרתי בפרשת ויקרא וכן הוא במאיר נתיב:

ודישן. בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים ומסרותיהם מלא יו"ד וחסר וא"ו. כמ"ש בסוף פרשת וישלח וכן כתב בעל מנחת כהן:

שתי פרסות. במפתח פרסת והרמ"ה כתב בשורש פרס ושסעת שסע דויהי ביום השמיני חסר וא"ו כתיב וחבריה דמשנה תורה מלא וא"ו כתיב:

וממפריסי. בהעתק הללי וממפריסי ירושלמי וממפרסי ע"כ. ובמסורת ב' דין מלא ודפרשת שמיני חסר כמ"ש וכ"כ הרמ"ה ז"ל:

וממפריסי. אחד חסר ואחד מלה וסימן וממפרסי הפרסה דאך את זה תאכלו דין חסר יו"ד קדים לסמ"ך כתיב. וחבריא דמשנה תורה מלא יו"ד כתיב בר מן יו"ד בתראה דסוף תיבותא:

ואת השפן כי מעלה גרה המה. ג' כתיבין ה"א בהדין ליש' וסימן כי מעלה גרה הוא דגמל ודשפן דשמיני כי מעל' גרה המה דמשנה תורה. ואע"ג דלשון רבים הוא כתיב ה"א:

גרה. השני והשלישי הגימ"ל רפה:

כל צפור טהרה. חסר וא"ו כמ"ש בריש נח:

והראה. ברי"ש ובפרשת שמיני בדל"ת והכי מוכח בחולין פרק אלו טריפות ובמסורת מערכת אות הדל"ת חשיב להו בא"ב מן חד וחד. חד דל"ת וחד רי"ש:

והדיה. הדל"ת דגושה:

את הכוס. מטעי ביה דאמרי ואת:

וכל שרץ העוף טמא הוא לכם. סימן דתורת כהנים שקץ הוא לכם דמשנה תורה טמא הוא לכם ואפ"ס או בכל שקץ טמא:

לא תאכלו כל. בגלגל לא במקף ומלת כל רפה:

לנכרי. הלמ"ד בשוא חזקוני ומסורת:

מעשר. בספרים מדוייקים כ"י העי"ן בשוא לבדו ובלא מאריך במ"ם וכן כתב בעל אור תורה ודוגמות את כל מעשר תבואתך שבסמוך: ומה שיש לפקפק בזה אבאר בנחמיה סימן יו"ד בעזרת העוזר יתברך שמו:

דגנך תירשך. מן ריש ספרא דדברים עד עשר תעשר כתיב דגנך ותירשך. ומן עשר תעשר עד סוף ספרא כתוב דגנך תירשך וכולה מלא יו"ד וחסר וא"ו בתר רי"ש:

ואכלת שם. השי"ן דגושה:

וביתך. אין יו"ד בין תי"ו לכ"ף וכן כתב הרמ"ה ז"ל מה מצאת מכל כלי ביתך מלא חד יו"ד קדים לתי"ו וכל לישנא דביתך באורייתא דכותא:

מקצה שלש שנים. סתומה: