Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fifth House, The Fifth Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בדיני תערובתו: גרסינן בפרק השוכר נטל משפך ומדד וכו'. אמר הכותב באמת נראה שאינו משגיח בהלכה כלל או שלמד ושכח ולא עוד אלא שמהפך דברי הגמרא מדבר לדבר ומגברא לגברא. ותחילה אומר כי מה שכתב שאותה סברא לא נאמרה אלא בכלי שאין בו בית קבול כגון משפך ולא בכלי שיש לו בית קבול ושלא כדברי המחבר ומאין לו שנאמרה אותה סברא אלא כך וכי ראיה הביא לנו שאיפשר לאומרה בכלי שאין לו בית קבול ושא"א לאומרה כשיש לו בית אחר שלא אמר מי שאמרה מדין הלכה אלא מן הסברא ומי שאמרה סתם אמרה ובאותו הלשון שכתבה המחבר כתבה הוא וז"ל שכתב בחידושיו לשון אחר מצאתי בה דכל דבר שאין מכניסו לקיום ועמד בו יין של איסור לפי שעה אם יבש הכלי אין צריך הדחה דכל שכבר יבשה טיפת יין נסך שבפניו והיא כלה מאיליה ע"כ אלמא בעל הסברא בכל כלי שאין מכניסו לקיום אמרה אלא שהרב ז"ל ואף הרמב"ן ז"ל לא הודה לבעל הסברא אלא בכלי שאין לו בית קבול כמשפך אבל בשיש לו בית קבול ככסי לא הודה לבעל הסברא זו. וגם המחבר לא הודה לבעל הסברא הזו כלל ולא אפילו במשפך מפני שאאל"כ דמשפך כלי הגת הוא. ולולי קושיא זו מאין לנו לחלק בין כלי לכלי כל שאינו מכניסו לקיום וכל שאנו מודים לו במשפך מי הכריחנו לחלוק עליו בכסי. ומה שדחה קושיית המחבר דאמר דמשפך ניגוב בעי ואמר שלא אמרו אלא בנשתמש בו בגת כלומר שנשתמש בו עו"ג בגתו אבל בשנשתמש בו עו"ג בשל ישראל לפי שעה לא והביא ראיה מכובי זו טעות הוא שהרי אמרו כל שמכניסו לקיום אפילו לפי שעה גזרו ביה רבנן והוא הדין והוא הטעם לכל שאר הכלים אם הפקיד ביד העו"ג כלי הגת לפי שעה צריך ניגוב ואם כלי שאינו צריך אלא הדחה הכל לפי מה שהוא כלי והא דקאמרין התם קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפילו לפי שעה גזרו בהו רבנן לאו דוקא מכניסו לקיום דאדרבה לריבותא קאמר הכי ולומר דאפילו לפי שעה גזרו ביה רבנן להצריכו הכשר גדול במילוי ועירוי ותדע לך דלאו דוקא דאם כן אף אנו נאמר שהגת בעצמו א"צ נגוב לפי שעה ואאל"כ מעובדא דסוף פרק רבי ישמעאל בעו"ג דאשתכח במעצרתא. ואמר רב אשי אי איכא טופח על מנת להטפיח בעיא ניגוב. וטעמא רבה איכא כדי שלא תתן דבריך לשיעורין. ואף הראב"ד ז"ל הכין אסקה בפירושיו. וגם הרמב"ן ז"ל כ"כ שם בכלליו ז"ל נמצא עכשיו שכלי עץ ואבן ועור ומתכת שאין מכניסין לקיום בשכשוך בעלמא סגי להו וזהו הכשר הקל שבהן. מכניסין לקיום אפילו עמד בהן יין של איסור לפי שעה עירוי וזהו הכשר חמור שבכולן. מכניסין ואין מכניסין כגון המחץ והמשפך ניגב וזהו הכשר בינוני וכולן אין בהם הפרש בין שתחלת תשמישן בשל איסור או בשל היתר עכ"ל הרב ז"ל ומה שהביא מבר עדי טייעא דאנס כובי מר' יצחק בר יוסף בר עדי טייעא זוקי הוא דאנס מרבי יצחק בר יוסף ואצרכום מלוי ועירוי. ומעשה דכובי דבי פרזק רופילא הוא דאנסו כוב' ומלנהו חמרא ואהדרינהו ניהליה ואפילו הכי לא אצרכינהו רב יהודה אלא שכשוך משום דלא הוי דבר דבר שמכניסו לקיום ומדקאמר אמלינהו חמרא אלמא משמע דזמן מרובה העמיד היין בו ואפילו הכי לא הצריכו רב יהודה אלא שכשוך ואם הוא כלי הגת למה לא הצריכו ניגוב והלא לא לפי שעה היה אלא זמן מרובה דאי לא הול"ל ורמא בהו חמרא. אלא על כרחינו יש לנו לומר דכובי לא כלי הגת הן והיינו דכי תנינן הגת והמחץ והמשפך של עו"ג לא תנינן כובי בהדייהו ואינן עשויין אלא לתת בהן יין לפי שעה ואינן אלא כשאר כלים שאינן לא ממכניסן לקיום ולא מכלי הגת ואפילו היו של נכרים ממש ותחלת תשמישן ביד נכרים לא בעו אלא שכשוך בעלמא ותדע לך דגרסינן בפרק אין מעמידין אמר רב יהודה הני כובי דארמאי. דבר שאין מכניסו לקיום הוא וכל דבר שאין מכניסו לקיום משכשנו במים ואינו חושש.
עוד שם הא דתנן יין אסור ואוסר בכל שהוא כתב המחבר בשם רבנו תם ז"ל דדוקא וכו'. אמר הכותב אם הראשונים ז"ל עמדו על ראיה זו שכתב המחבר כבר זכה שאמרו גברי רברבי כותיה אבל אני תמה אם עמד על דברי הראשונים שאמר וכן אם השגיח על דברי המחבר איך טעה כל כך במשמען של דברים שהוא סבור לפי מה שכתב שכונת המחבר לומר שכיון שהזכירו יין נסך אין במשמע אלא יין נסך ממש כלומר שנתנסך בודאי ועל כן טרח להביא מתניתין ומתניתא דיש בכלל יין נסך אפילו סתם יינן והמחבר לא כך כתב ולא אמרוה ולא עלתה על לבו אלא כך כתב מדאיבעיא להו על מתניתין שכרו לסתם יינו מהו אלמא משמע להו דיין נסך ששנו בהא מתניתין דהאי פרקא בודאי יינן שנו וזה לשון המחבר שכתב כאן וכבר כתבתי אני למעלה דכולה מתניתין ודאי מסתברא דבודאי יינן קא מיירי מדאיבעיא לן בגמרא גבי השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו לעשות עמו בסתם יינן מהו דאלמא מתניתין בודאי יינן משמע להו ע"כ לשון החבור והוא שקצר דברי המחבר חדא מן תרתי איתה או שלא הבין כונת המחבר ולא השגיח בלשונו ולא בדברי הראשונים שאמר או שקצר לדעת כדי להפך הכונה ולתפוס גם מה שכתב דאדרבה ממתניתין משמע להו איפכא מדאיבעיא להו דאי בודאי יינן הא קא חזן דדוקא בודאי יינן ולא בסתם דברים של קינטור הם דאפילו שנו במתניתין בפירות שכרו להעביר יין שנתנסך לע"ג היה לו לשאול אם דוקא נקט או דילמא אפילו בסתם יינם וזה אפילו תינוקות של בית רבן יודעין שזה ענין פשוט בכמה מקומות בגמרא. ויין נסך שנפל על גבי ענבים כיון דבנותן טעם קתני וכדאמרינן בגמרא בפלוגתא דאביי ורבא וכדקתני סופא זה הכלל כל שיש בהנאתו בנותן טעמא בהא פשיטא להו דאפילו בסתם יין מיירי דכל שאמרו בנותן טעם כאילו פרישו בה בהדיא אפילו בסתם יינן דפשיטא דלא גרע משאר איסורין של דבריהם דבנותן טעם. אבל בכל שאר המקומות שבמשנתינו זו ששנו יין ואפשר לחלק בין ודאי יינן לסתם יינן אפשר לומר דבכלהו משמע להו דוקא בודאי יינן.
עוד שם בהא דגרסינן במסכת ערלה פרק שליש בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים כולם ידלקו דברי ר' מאיר וכו' עד וכל מה שכתב המחבר בזה אינו נכון. אמר הכותב דברי נערים הם אלו ולמה לא כתב מה שאמר המחבר ובמה ראה בהם שאינו נכון וזה איפשר לומר לאחר לבר בי רב דחד יומא לומר כן אף על דברי אחד מגדולי ישראל ומי שלבו נוקפו אומר כן ומה אעשה האם אחזור ואכתוב מה שכתב ואין שום תועלת לכתוב כאן מה שכתב בחבירו. ועוד הוא לקח משיטות ארוכות שיש בו לגדולי הראשונים ז"ל ונתחבטו כולן על אותן דברים ומתוך דקדוקי הלכות מרובת כתב הוא דבר אחד אחוז מן החמשים מכל אשר בחר בלא ראיה ובלי שישמר מן הקושיות שיש בהם לראשונים ז"ל ולו חכם היה לו להכריח מה שאמר ושיסלק יתדות הדרכים סוף דבר אינו רואה בכל דבריו אלה אלא מה שנותן לאחד מקטני התלמידם לעשות כמוהו.
עוד שם כתב בשם רבנו יצחק בר' שמואל ז"ל דיין של תרומה בטל בששה חלקי מים וכו'. אמר הכותב תרעומת גדולה יש למחבר עליו שהוא משנה לשונו וכותב בלעגי שפה כאן וברוב המקומות ונוטל תפארתו ממנו ומכל מקום אנה ילך רבנו יצחק ז"ל מרוחו שאמר ומה שכתב ליתא ואיך נשאו לבו לדחות דברי רבנו יצחק ז"ל ברוח שפתיו וגם יותר מזה כתב הראב"ד ז"ל דכל שנפל יין במים ויתר מכדי מזיגת בני אדם קרוב הדבר להתירו בשתים והקושיא שהקשה מההיא דשמרים דבפרק המוכר פירות בחבור ראה אותה וכבר ראה שם לדעת רבנו יצחק לא החמירו בשמרים של ע"ג ולא אפילו ביין עצמו בשל הקדש והטענה בזה מפני שהיין המועט מפסיד טעם ונ"ט לפגם מותר וגם מה שאמר דיין שלנו כל היכא דנפישי מיא מעל חד תלתא מיא יצא מתורת יין ואינו נאסר במגע נכרי כבר כתבנו למעלה שיש לגדולי הראשונים ז"ל איסור בדבר זה וכבר הארכתי בזה והראיתי בו פנים מאירות בס"ד.
עוד שם גרסינן בפרק השוכר חמרא עתיקא בעינבי דברי הכל בנותן טעם חמרא וכו'. אמר הכותב תמה אני איך אינו חושש לדבריו ואיך קרא לדברים כאלו דבר נכון ורוטב וחתיכות ועצמות מצטרפין לבטל את האיסור ודבר יבש אינו מבטל את האיסור וקליפין אינן מצטרפין לבטל וזו אפילו התינוקות יודעין עוד העלים תירוץ נכון וברור שאמר עוד המחבר הוא שיש לומר דאביי לית ליה רואין ובחזקתיה והדין היה דנימא דטעמא דרבא דאינו אוסר משום דקיימא לן כמאן דאמר רואין אלא דקושטא דמילתא בעינן למימר דאפילו בעלמא אינו אוסר רבא במשהו בכל כי הא דלאו בתר טעמא אזלינן אלא בתר שמא ונפקא מינה בעלמא דפעמים יאסור רבא במשהו ואביי בנותן טעם כדמפרש ואזיל בהנך אחריני דפליגי בהו אביי ורבא וזה נכון ולעולם כל מאן דאית ליה רואין כל שנפל יין אפילו ודאי יינן בגת שיש בו חרצנים וזגין אמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו דהיינו חרצץ וזג רבין עליו ומבטלין אותו וג"כ מצאתי לרב בעל התרומות.
עוד שם חזר בשער ד' על מטהר יינו של נכרי וכו'. אמר הכותב לא צהיר וקושיא ליתא מעיקרא ולתירוציה לא צרכינא ואי קושייתו קושיא תירוציה לא אתנח לן כלום ותדע דאין כאן קושיא דמאי קאמרת לימא ליה לעולם אסופא אלא דתנא קמא דבמפתח וחותם לא סגי הא בחותם בתוך חותם סגי וחכמים אומרים דאפילו בחותם בתוך חותם אסור עד שיהא שם שומר. הא ליתא דתנא קמא מיסר קא אסר ומשמע מסתמא דבכל ענין קא אסר דאי לא לימא עד שיהיה שם חותם בתוך חותם ואילו אמר כן בפירוש הוה להו לחכמים למיסר מאי דקא שרי תנא קמא אבל השתא דלא שמעינן היתירא לתנא קמא היכי שייך לאהדוריה לחכמים עליה ולמימר לעולה אסור עד שישב ומשמר דעל מאן דאסר לא שייך למימר לעולם אסור דאידך נמי מיסר אסר וכדמקשו בגמרא תנא קמא נמי מיסר אסור ואם תאמר אם איתא דחותם בתוך חותם עדיף ממפתח וחותם שפיר איכא למימר לדתנא קמא הא חותם בתוך חותם מותר מדנקט מפתח וחותם ולא נקט חותם בתוך חותם דעדיף מיניה לאו מלתא היא דאיכא למימר דמשום דנקט בשריותא דסופא דרישא מפתח וחותם נקט הכי נמי בסופא דסופא למימר דאע"ג דבסופא סגי בהכי בהא לא סגי והוא הדין דאפילו בחותם בתוך חותם כיון דלא תנא בה שריותא בחותם בתוך חותם מיהא וכדתנן שריותא בסופא דרישא ועוד תדע דאי לא תימא הכי אכתי איכא לאקשויי דילמא ת"ק מפתח או חותם קאמר הא מפתח עם חותם אחד מותר דע"כ אפילו אם תמצא לומר דלענין דינא אפילו מפתח כחותם מכל מקום בלי ספק חותם עדיף ממפתח דטפי מצו לזיופא בלפתוח ולסגור מלסתום החותם ולחזור לעשותו כמו שהיה והדעת מכרעת כן ועלה אמרו חכמים דלעולם אסור עד שישב ומשמר. ומיהו נ"ל דפשטא דברייתא אתיא כר' אליעזר דאמר בפרק אין מעמידין דהכל משתמר לרבנן חותם בתוך חותם חוץ מן היין עד שיהא יושב ומשמר והאי דלא מותיב מינה התם לר' יוחנן דאמר דאפילו יין משתמר לרבנן חותם בתוך חותם. דילמא ברייתא לא שמיעה ליה לר' אליעזר. וההיא ברייתא דאחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של עו"ג ומלאהו יין דקא מייתי התם דעלה איפליגו ר' יוחנן ור' אליעזר ברייתא אחריתי היא והתם חכמים אוסרין קתני ולא קתני בה עד שישב ומשמר וא"ת מכל מקום תיקשי ליה לר' יוחנן דאיהו ודאי שמיעה ליה מדאמר ליה לתנא ארישא דסופא דהא ברייתא תני אעפ"י שאין מפתח וחותם בידו איכא למימר דר' יוחנן על אידך ברייתא דמייתי התם בפרק אין מעמידין סמוך דקתני בה וחכמים אוסרין ולא קתני בה עד שישב ומשמר ומעתה אפילו תמצא לומר דשמיעה ליה נמי הא ברייתא לרבי אליעזר לא מצי לאקשויי מינה לרבי יוחנן דרבי יוחנן על פשטא דההיא ברייתא סמוך ואי נמי משום דבאידך ברייתא לא קתני בה עד שישב ומשמר סבירא ליה דחכמים אוסרין עד שישב ומשמר דהא ברייתא אסופא דסופא קאי ולית ליה כקושיין דאקשינן והא תנא קמא נמי מיסר אסר אלא דתנא קמא לא איירי אלא במפתח וחותם דקיימינן עלה וחכמים אסרו עד שישב ומשמר. ותנא קמא נמי מודה בה בהא והילכך לענין מטהר יינו של נכרי והניחו ברשותו הגאונים כבעל הלכות ור"ח ז"ל אסרוהו עד שיהא שם שומר שאינו בא לקיצין דהיינו יוצא ונכנס ואפילו כמה חותמות אין מכשירין אותו וכן הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל דבהא אפילו רבי יוחנן ורבי אליעזר מודו בה דכל שיינו ברשותו חיישינן ובעינן שומר כסתמא דמתניתין וברייתא.
עוד שם בענין ניצוק וכו'. אמר הכותב אין זה נכון ואין בו ספק שהנצוק אסור ושומר נפשו ירחק ממנו וכן הורו לנו כל הגאונים ז"ל וכל גדולי ישראל ואמרו מפי חבורים העומדים לנס ומה שכתב שהרמב"ן ז"ל אמר לו כן מפיו אינו נאמן לנו על פי עצמו וספר הרב ז"ל בידינו ולא אמרן לפסק הלכה אלא שתמה על דברי רש"י ז"ל שאסר נצוק ישראל ושיראה מפירושו כי קנישקניס כעין נצוק הוא וכבר כתבתי זה למעלה בארוכה והרבה פעמים מעיד משם הרב ז"ל הפך לגמרי ממה שכתב בכתב יד הרב ז"ל בפירושיו ותולה בוקי סיריקי ברבו והפך סבריו ואם כן נבטל דברי הרב ז"ל שאמר עם הספר ונאמין במה שאומר הוא שאמרה לו בלחש ועד אין בו מכל תלמידיו שגדל.