Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fifth House, The First Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בית היין: עוד שם גרסינן בע"א בפרק ר' ישמעאל אמר רב קטן בן יומו וכו'. אמר הכותב לא בדעת דבר ולעולם גוזר מדעתו בלא ראיה ובלא טעם והא ברייתא סתמא קתני ועלה אמרינן מלו ולא טבלו עושין יי"נ הא מלו וטבלו אין עושין יי"נ ודייקינן מיניה טבלו ומלו אין עושין יין נסך לאפוקי מדשמואל דאמר הלוקח עבדים מן העו"ג אע"פ שמלו וטבלו עושין י"נ עד שישתקע שם ע"ג מפיהם. וכן איתיביה מינה רבא לר"נ דאמרה לההיא משמיה דשמואל ואם איתא מאי קושיא דלמא הא דשמואל בשגיירן בעל כרחן וברייתא בשקבלו עליהן וגיירן מדעתם. ועוד דהא ברייתא גדולים דומיא דקטנים קתני וקטנים לאו לאונסן הן דקטנים הם ומינה גדולים נמי לאו לאונסן ועוד דעבדים דומיא דבני השפחות קתני וקא מפרשינן אליבא דרב דהכי קתני עבדים כבני השפחות מה בני השפחות מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף עבדים מלו וטבלו אין עושין יין נסך ולאפוקא מדר"נ א"ש ואם איתא האיך מפקא מדשמואל דהא שמואל במגיירן בע"כ וברייתא בשלא בע"כ דדומיא דבני השפחות קתני וסתמא בני השפחות לאו בעל כרחן שאינן יודעים בטיב ע"ג בבית ישראל רבן והיינו נמי רבותא דאשמועינן ברייתא דעבדים כבני השפחות להקל בשמלו וטבלו דאי לא מאי רבותא דקתני דעבדים כבני השפחות ועוד דאי ברייתא לאשמועינן דווקא דמלו וטבלו אין עושין י"נ ואפילו גיירן בעל כרחן ולאפוקי מדשמואל דאמר כל שגיירן בעל כרחן עושין יין נסך ואע"פ שמלו וטבלו למה לי דנקטיה דומיא דבני השפחות ולמסתמא כולי האי דגדולים אפילו בעל כרחן כבני השפחות דמדעתן לישמועינן הכי בהדיא בעבדים ולימא הכופה את עבדו וגיירו מל ולא טבל עושה י"נ מל וטבל אין עושה י"נ דהשתא הוה אשמועינן בהדיא דלא כרב נחמן אמר שמואל אלא שכותב זה בוחר בדברים הזרים ומוצץ מאצבעו כמו שאינו משגיח אפילו בסוגיות שבגמרא.
עוד שם הא דתניא הלוקח מן העו"ג לאפוקי בני השפחות ול"ש לוקח מן העו"ג ול"ש לוקח מישראל ושלא כדברי המחבר. אמר הכותב כל זה ממ"ש שהוא כותב וגוזר שלא מדעת והא ברייתא קתני הלוקח עבדים מן העו"ג ואם איתא למה ליה למתני מן העו"ג ליתני סתם הלוקח עבדים דהוו כולהו בכלל בין לוקח מן העו"ג בין לוקח מישראל. והמחבר כשחלק בין לוקח מעו"ג ללוקח מישראל לא בלקוח בן יומו קאמר אלא בלוקח מישראל אחר שעמד בביתו של ישראל שנים עשר חדש שנשתקע שם ע"ג מפיו בבית ישראל ובזה אפילו שמואל מודה דיינו מותר מיד שמל וטבל והיינו דנקט לה שמואל נמי בלוקח עבדים מן הנכרים וביבמות נמי מוכח הכי בהדיא דמדקאמר מתגלגל עמו כל שנים עשר חדש היינו טעמא דדילמא לאחר י"ב חדש שישתקע בבית רבו שם ע"א מפיו יתרצה ויקבל עליו למולו ולשון המחבר כך היא וכיון דקיימא לן כשמואל העבדים שמלו וטבלו גדולים עושים יין נסך ליאסר בשתיה עד שישתקע ע"א מפיהם דהיינו עד יב"ח ודוקא בשלקחן מן העו"ג אבל לקחן מישראל מיד שמלו וטבלו ישראלים גמורים הם ואינן עושין י"נ כל ששהו בבית ישראלים יב"ח דבביתו של ישראל אין שם ע"ג שגורה בפיו ע"כ ודברים מחוורים הם לכל בעלי השכל.
עוד שם ובגמרא מייתינן חדא ברייתא דאית ביה תרי לישני לענין רוקן ומדרסן וכו' והילכך בתרווייהו אזלינן לחומרא לאסור בשתיה ושלא כדברי המחבר. אמר הכותב כמה דברים מחודשים וכמה ראיות ברורות הביא זה עד שנצטרך לומר שלא כדברי המחבר וכל מה שיאמר הוא אינו אלא בקדרה אחת ממה שראה בחבור והמחבר כתב שני הדעות וגדולים ממנו שחצי צפורנם עבה מכרסו פסקו להקל ולהתיר בנכרי קטן אפילו בשתיה כשמואל ופירשו דרב ושמואל פליגי רב חננאל והרב בעל הלכות וכן הרב בעל התרומה שפסקו כולם להתיר מנכרי קטן אפילו בשתייה וכ"כ רבנו יצחק הידוע בעל התוספות דלית הלכתא כרב וכבר כתב בחבור דבר זה בארוכה. ורבנו יעקב ז"ל פסק כרב לאסור בשתיה בעו"ג קטן וכ"כ המחבר כל זה בראיותיהן ולא הועילנו זה אלא שנדע שהוא נסכם על קצת ממה שאמרו הראשונים נ"ע ולמדנו שאין לאחר הסכמתו כלום.
עוד שם דנכרי קטן אינו אוסר בהנאה ומכאן סמכו וכו'. אמר הכותב באמת נראה שלא עמד על דברי הראשונים ולא הכירם ולא ידעם ונאה היה לו ללמוד ואח"כ יכתוב כי המחבר לא מעצמו אמר כן אלא משמן של ראשונים ז"ל והרב רבי ברוך ז"ל בעל התרומה כן כתב זה לשונו לדברי הגאונים ז"ל וכן פירש רש"י והרב רבי יהודה בר נתן ורבנו שמואל ז"ל בשם רש"י ז"ל כולם פירשו דנכרים בזמן הזה לא בקיאי בטיב ע"א ומשמשיה והוו כתינוק בן יומו שמגעו אינו אוסר בהנאה ועל סמך זה רגילות עכשיו שישראל לוקח מן העו"ג חובותיו מיינם ונהנים שפיר מיינם של עו"ג ע"כ לשון הרב ז"ל א"כ מי שאינו יודע מה טיבן של ראשונים ישתקעו דבריו ולא יאמרו אבל דברי היודעין נאמרין בבית המקדש ובמושב זקנים. עוד טעה טעות גדולה במה שהפריש בזה בין מגען וליינם ואמר לא התירו יין בהנאה אלא בגר תושב שקבל שבע מצות בב"ד וזה טעות גמורה דלא אמרו קבלה בב"ד בגר תושב אלא להחיותו וכדאיתא התם בהדיא. אבל כל שאינו עובד ע"א אעפ"י שלא קבל בב"ד יינו כשמנו אסור בשתיה משום בנותיהן ומותר בהנאה שלא אסרו בהנאה אלא משום נסוך וכל שאינו מנסך יינו מותר בהנאה ועוד טעה טעות אחר דהיכן מצינו ממגעו בכונת יין מותר בהנאה ויינו אסור בהנאה זה לא ראינו ולא שמענו ולא ספרו לנו רבותינו שאם עובד ע"א ויודע בטיב ע"א ומשמשים אף מגעו אסור דלמא נתכוין וניסך ואם אינו יודע בטיב ע"א וניסוכה אף הוא אינו מנסך בשלו גר תושב וקרוב היה יותר יינו של גר תושב לכתחילה לאסרו בהנאה מלאסור עכשיו יינו של עו"ג לפי דעת מי שאומר דעכשיו חזרו כולם כקטנים שאינם יודעין בטיב ע"א ותדע לך דמעיקרא שהיו העו"ג אידוקין ומנסכין היה לנו לחוש בשל גר תושב עו"ג נכנס בביתו של גר תושב זה ונגע ביינו ושכשכו לע"א ואפילו הכי התירו ולא חששו כ"ש בשל עו"ג עכשיו שאין שום אדם מנסך דלמא נחוש וכיון שכן אם איתא דנסמוך על זה עכשיו במגען אף אנו נאמן דיין שלהם מותר בהנאה כגר תושב וכל זו היא דעת הראשונים נ"ע.