Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fifth House, The Sixth Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בדיני כלי היין: עוד שם בדיני כלי היין כתב החכם הא דתניא בפרק אין מעמידין הכי גרסינן וכו'. אמר הכותב כל השומע יצחק לו רואה דברי המחבר בחבורו ועושה עצמו כמוצא מעצמו קושיות ותירוצין ומקשה כאלו לא עמד המחבר בחבורו על אותן הקושיות והמחבר בחר באותה גירסה מהכרח קושיות והויות שיש לרבנו שמואל ולרבנו תם ז"ל בגרסאות האחרות והדברים עתיקים והגרסא שברר המחבר היא גרסת רש"י ורבנו תם ז"ל ומשמן כתבה בחיבור ומתוכה יש לדין בהכרח דנודות אין מכניסין לקיום וכמו שכתוב בחבור והקשה המחבר לדברי עצמו מזיקי דבר עידי טייעא ועוד מדורדרין ורוקבאות שנחלקו על ר"ג. סייעתו ונשא ונתן בהם הרבה והעמידן על מכונן. והוא בא לגבב גבבין מאותה שקבץ המחבר כאלו אמר לנו דברים מחודשים. ועוד בא לדין לנו בדעתו ושנסמוך עליו והניח דברי גדולי ישראל ואילו ב"ה ראה הכריחים הגדולים באותה גירסא יתורץ קושיתיהם אז טוב אבל מבלי לב יחלוק וידחה לבן של ישראל אין אלו אלא דברי הבאי גם מה שאמר שדבר נראה הוא שהנודות מכניסן לקיום העיד מה שלא ראה מימיו אלא שהיה לו לומר שמוליכין בו תמיד יין והרי הן כאבטא דטייעי שדינו ככלי שמכניסו לקיום ואף אם ראה הוא שמכניסין בהן במקומו יין לקיום לא היו עושין כן בימי רבותינו לפי שמתחייב בתוך אותה גירסא הנכונה ומלבד זה נהג בזה תרבות רעה שהעלים בזה דברי המחבר שכתב שם בסוף דבריו זה לשונו ואלא מיהו אם הכניס בהן יין לקיום או במקומות שמכניסין בו יין לקיום צריכין מלוי ועירוי עד כאן עוד הוסיף בה דברים בהכשר מילוי ועירוי. ואמר שיצרך שלשה ימים רצופין ולא מפוזרים ונראין דברי האומר שלא יהא ביניהם כדי מעת לעת כזאת ואיני יודע מה הוא שח ולא ראיתי מי שהצריך רצופין ואלו היה כן לא אפשר דלא לישתמיט חד בגמרא דלשמועינן הכי ועוד דהא צריך למלאת ולערות וטעמא משום דכל ששהו שם המים מעת לעת נחלש כח המים ושוב אינן מפליטין ולפיכך אם מלאן ולא עירן עד לאחר ג' ימים לא עלה לה הכשר וכיון שכן כל ששהו שם המים יותר מע"ל אנו רואין את המים ששם כאלו אינן ואם כן אין כאן ג' רצופים ושיעור זה שאמר משם אחרים שלא יהא ביניהן כדי מע"ל אין אלו אלא דברי בדואות. וסוף דבר דברים אלו אין להם שחר ולעולם כל שמלאן ועירן ג' ימים עלה להן הכשר בין רצופין בין מפוזרין שכל יום ויום מפליט לפי ג' ימים.
עוד שם עוד כתב המחבר דנראין דברי האומר דכלי מתכות אפילו מכניסין לקיום וכו'. אמר הכותב תמה הוא היאך אינו מקפיד לא על לשונו ולא על עדותו העיד שהמחבר כתב שנראין דברי מי שאומר דכלי מתכות וכן כלי עץ אפילו במכניסו לקיום אין צריכין מילוי ועירוי ואנה מצא זה בחבור ואדרבה בכמה מקומות כתב בהכשר הכלים דכלי עץ ועור וחרס במכניסן לקיום צריכין מלוי ועירוי וזה לשונו כלים שמכניסין לקיום בין שהיה תחלת תשמישן ביד נכרי בין שהיה תשמישן ביד ישראל ואפילו עמדו ביד עו"ג בלא חותם ואפילו לפי שעה הרי הן צריכין מלוי ועירוי. דאפילו לפי שעה גזרו בהו רבנן ולא שנא של עץ ולא שנא של עור ולא שנא של חרס ע"כ. גם מה שהביא לקושיא מאבטא דטייעי שהן על עץ מדלא אמר זיקי זה שבוש ומאין לו דאבטא הוא עץ דלמא בקבוק חרס ואע"פ שהיה תשמישו ביד ישראל. ואי נמי קדרה של קירויא והוא מכלים הקטנים שעושין מן הדלועין היבשין שרוב הולכי דרכים נושאין אותם בידם ביין אי נמי של עור והגדולים קורים זיקי והזקנים אבטא שאילולי כן אף אנו נאמר שאינם של עץ מדלא קאמר קנקן. והנה הרמב"ן ז"ל כתב דלא מצאנו מלוי ועירוי לכלי עץ אלא ניגוב אלא שביטל דעתו בזה מפני דעת הראשונים ז"ל כמו שכתב בשילהי השוכר. ואלא מיהו אף המחבר כתב שאף אבטא של עץ צריך מילוי ועירוי שכן כתב זה לשונו אר"פ הני אבטא דטייעי בתר תריסר ירחי שתא שרו והם נודות הקטנים שהסוחרין מוליכין בהן תדיר בדרכים וכששותים זה נותנין בו אחר מחירתם וכן עושים תדיר ומתוך כך בולע הוא הרבה כאלו הכניסו לקיום ולפיכך אותן בראלש שמוליכן בידם עוברי דרכים צריכין הם הכשר גדול ע"כ וידוע שהבראלש הם של עץ. עוד בודאי טועה במה שאמר דכלי זכוכית צריכה עירוי שהעין תעיד שאינן בולעין אפילו בחמין כל שכן בצוני וכלי מתכות וכלי זכוכית הראב"ד ז"ל היתרן בלא מלוי ועירוי מדאמרינן דכלי קיניא חיורי ואוכמי כי לית בהו קרטופני שרי ולא מפלגינן בהו בין מכניסו לקיום בין אינן מכניסו. ועוד יש לו ראיות אחרות ואף הרמב"ם ז"ל נראה שסבור כן ודברים של טעם הן. ועוד דלא שבקינן מאי דשמעינן מתרי קראי ותפסינן דברי מאשר בחלום ידבר בו.
עוד שם מאי דאמרינן בכלי נתר שאין לו טהרה עולמית וכו'. אמר הכותב כי עתה הייתם לו אמר כנגד דברי הרב אלף ועתה קם עמו והמחבר עם הרב יתוכח וישוב מפני דבר שפתים. ומכל מקום באמת נראה שלא הבין דברי המחבר וקושייתו או הבין ומדעת רצה לומר מה שאינו ולא עלתה על לב המחבר. והמחבר לא על אותו צד הקשה על הרב ז"ל ויטריחני לכתוב דברי הרב ז"ל ודברי המחבר וזה אשר כתב גרסינן אמר רבי אמי כלי נתר אין להם טהרה עולמית מהו כלי נתר מחפורת של צריף וכתב הרמב"ן ז"ל דלאו דוקא עולמית אלא שאין להם שום הכשר מיד ואפילו במילוי ועירוי אבל ביישון שנים עשר חודש ניתרין דלא גרעי מחרצנים וזגין ודורדייא דארמאי דכולהו לאחר י"ב חודש מותרין ואינו מחוור בעיני שאין כן לשון הגמרא לשון עולמית דאדרבה טהרה עולמית יש להם אלא שאין להם טהרה יומיות לא ביום אחד על ידי ציר ומורייס ולא בשלשה ימים על יד מילוי ועירוי ועוד מסתברא שאילו היה להן טהרה ביישון אף בהגעלה או בחזרתן לכבשן האש נכשרין מיד ואם כן היאך פסיק ואמר שאין להם טהרה עולמית ונראין דברי הרב הראב"ד ז"ל שפירש דהוו להו כחרס הדרייני ואפילו לאחר שנים עשר חודש אסורין ואסורין בהנאה ומה שהביא ראיה מחרצנים וזגים אינה ראיה דקים להו לרבנן דאין לחות היין שבחרצנים וזגים מתקיים אלא עד יב"ח אבל לאחר מכאן עץ יבש בעלמא הוא וכן הדין בדורדייא דלאחר יב"ח לחותו כלה ונעשה עפר בעלמא ע"כ הנה כוונת המחבר גלויה שהיא לומר דכל שאמר עולמית משמע שאין להם טהרה בעמידתן לעולם אלא טהרת יומיות היה לו לומר ועוד דאפילו יומיות נאמר שיש להן דכל שאנו מצפין שיכלה לחלוחית שבהן גם עכשיו אנו יכולים לכלות לחלותן או בהגעלה או בהחזרת כבשונות ונמצא שיש להן בין יומיות בין עולמית וגם מבלי טעם אמר שאינו דומה לחרס הדרייני כלל אלא שדעתו ראיה גדולה היא. גם מה שקרא שגגה דברי המחבר שאמר שכלי חרס יש לו הגעלה להכשיר מידי יין נסך גם חזר וכתב כן פעם שני למטה בסמוך ולא זכר נעוה ארתחו ומה שפירש רש"י ז"ל וכן רבנו יצחק הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות כן דעתם גם ראיית הירושלמי שהביא המחבר והנם כתובים על ספר המחבר.
עוד שם רבא כי משדר גולפי להרפניא וכו'. אמר הכותב זה מעדותיו שמעיד על הרב ז"ל והנה ספרו בידינו ואיננו וחס ליה לרב שיעלה סברתו כזו ופה קדוש לא יאמר דבר זה.
עוד שם וכלי הגת אפילו לא נשתמש וכו'. אמר הכותב כאן שנה בטעות בין בדין בין בראיה וכבר הראתי בזה למעלה.
עוד שם כתב המחבר ואם דרכו ענבים בגת וכו'. אמר הכותב טעות זה כבר נכשל בו פעם אחת למעלה ועוד לא הרגיש וחזר וכתב כן והאריך בו הרבה וכל שמוסיף דברים בטעות ואני כבר כתבתי עליו למעלה ודי לי פעם אחת ולא אשנה לו ולענין מה שאמר המחבר כי ג"כ בספר התרומות וכן כתב רבנו תם ז"ל התיר מטעם סלק את מינו ושאינו מינו דהיינו חרצנים וזגים רבין עליו ומבטלין אותו.
עוד שם כתב המחבר בגת של חרס דאמרינן בגמרא דלא סגי בניגוב וכו'. אמר הכותב זה לא נאמר ולא מוכח בגמרא דיהא לה דין מכניסו לקיום ותלה בגמרא מה שאינו וטעה בהא דגרסינן התם אמר מר הגת והמחץ והמשפך של נכרים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרים והא תנן ושל חרס אעפ"י שקלף את הזפת הרי זו אסורה אמר רבא אתאן לרבנן דאלמא לרבנן בעיא מילוי ועירוי ככלי שמכניסו לקיום וליתא דאילו אף בשתחלת תשמישה ביד נכרי שרי רבי א"כ למה ליה למיתני של נכרים ואפילו דישראל נמי אם דרך בה נכרי לאחר מכאן וליתני סתם אלא ודאי לא אסרוה חכמים אלא בשהיה תחלת תשמישה ביד נכרי וכן דעת הראב"ד ז"ל.
עוד שם גרסינן בשילהי ע"א הני דיקולי דארמאי וכו'. אמר הכותב הא ליתא דכל דאית בהו קיטרי היין כנוס בין הקשרים ויין כנוס אינו כלה ביישון וכל שכן בהדחת פנים חיצונים דהני דאית בהו קיטרי אלא בחביות של נסרים שאין בהם קיטרי בפנים אלא החבקון חובקין אותן מבחוץ וכתב הרמב"ן דלפום פשטא דלישנא משמע הכא דאכולה הני צריך היתר קשרים לנגוב ולישון והוא הדין לקלוף זפת ואין להם הכשר כמו שהם אלא בעירוי עד כאן וכן נראה מדברי ר"ח ז"ל דאכולהו קאי וכן דרך האמת.