Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Fifth House, The Third Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד שם כתב המחבר קונדיטון שאנו עושים שנראה לו וכו'. אמר הכותב הירושלמי שאמר שאסרו בפירוש לא כן אמרו בירושלמי ולא כן פירשו שם והוא שהעיד עליו לא ידעו ולא הכירו ולא מקומו איה אלא שראה אותו בחידושי הרב ז"ל ולא ידע כונת הרב ז"ל ומכל מקום המחבר לא הלכה למעשה אמרה אלא חשש למה שאמר הרב ז"ל על סמך אותו ירושלמי וזה לשון המחבר מדברי רבנו נראה שאותו שאנו עושין בדבש ותבלין משום יין נסך יש בו לפי שאין בו שליש פלפלין ולא אחד מעשרה ולולי שאמר רבנו הייתי אומר שמותר לפי שגם הוא נשתנה ריחו וטעמו ושמו שאין קורין אותו יין סתם והמחמיר תבוא עליו ברכה עד כאן לשון המחבר ועוד אני מוסיף להראות היתר אפילו בשלנו דלא עדיף מיין מבושל שאמרו שאין בו משום יין נסך מפני שנשתנה שמו וטעמו קצת כ"ש זה שלנו שנשתנה טעמו ושמו לגמרי ונ"ל שעל זה סמכו בגמרין שלא להתיר בפירוש ינומלין שהוא הקונדיטון לפי שסמכו על התירו של יין מבושל ועל התירו של חומץ ותדע לך עוד דלפי גמרין לא אמרו ינומלין בשיש בו דוקא שליש פלפלין אלא שיש בו דבש ופלפלין דמשמע דבש ופלפלין המכשירין אותו לשתיה שאם איתא כשאמרו איזהו ינומלין ואמרו יין ודבש ופלפלין הול"ל תלתא דבש וחלתא חמרא ותלתא פלפלין כדאמור בירושלמי וכדאמור בגמרין באלונתית אלא משמע מדלא פירוש דלא אקפיד אשיעורא אלא כל שנשתנה שמו עד דקרו ליה ינומלין הוי ינומלין לדיניו. ועוד דע"כ לא פרישו בירושלמי ההוא שיעורא אלא לענין גלוי אבל לענין י"נ לא פירשו ושמא מפני שנחש שותה ממנו עד שיהא חד טובא החמירו בו לענין גילוי וכענין שאמרו בחמרא דאיקרים דגרסינן בפרק אין מעמידין אמר רבא האי חמרא דאיקרים עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך מכאן ואילך אין בו משום גלוי ואין בו משום יין נסך נהרדעי אמרי אפילו מכאן ואילך אין בו משום יין נסך אבל יש בו משום גילוי מאי טעמא מקרי ושתי. וזה נראה לי נכון להלכה אבל לא למעשה לחוש לדברי רבינו ז"ל. והריני כותב לשון הירושלמי אות באות כדי שידע ויבין שאמר בפיו מה שלא ראה בעיניו גרסינן התם בפרק אין מעמידין רבי יצחק בר נחמן בשם ריב"ל היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גלוי רבי סימון בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך רבי סימון מפרש החד קונדיטון המר פניסתיכון המתוק מהו חמרא מבושלא רבי יהושע בן זרוד הוה ליה יין מבושל שנתייחד ברשות נכרי שאל לרבי ינאי בר ישמעאל אמר ליה כן אמר ר"ל מתוק אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך בר יודנא הוה ליה קונדיטון מגלי שאל מרבנן ואסרין ולא כן אמר רב יצחק בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ורבנין דקיסרין בשם רבי יהושע בר טיטוס כההוא דשחק חד לתלתא ע"כ בירושלמי הא שלא אמרוה לההיא דשחוק חד לתלתא אלא גבי גילוי ולא הזכירו שיעור זה גבי ניסוך אלא שהרב ז"ל אחר שכתב הירושלמי בלשונו כתב אף לענין יין נסך אין להתיר אא"כ הוא כן שיש בו פלפלין חד לתלתא ע"כ וסבור הוא שזה מעיקר לשון הירושלמי ואינו כן אלא שהרב ז"ל למדה בהיקיש ולומר דכיון ששנו אותן דאשכחן דאמרו רבנן דקסרי בשם רבי יודאי בר טיטס מדברי ר"ח זצ"ל שכתב שם בפירושי אותו ירושלמי דרבי סימון מפרש חד קונדיטון דאית ביה דבש ופלפלין ולא כתב ההיא דברי יודנא ואלו היה דעת הרב ז"ל דאף לענין י"נ כן בבירור היה מביא אותו כדי שלא נטעה מתוך דבריו דלענין יין נסך בדבש ופלפלין הנטעמין בו דהיינו חד שחדוד הפלפלין נרגש בו מותר אלא משתיקתו של רב ז"ל יש בודאי ללמוד שאפילו בפלפלין הנרגשין בו עד שמחדדין את פה שותהו סגי.
עוד שם עוד כתב ויש אומרים שלא אמרו ג' חלקים מים ואחד יין הרי זה יין ולא וכו'. אמר הכותב המחבר כבר כתב מתוך ההלכה שבפרק המוכר פירות דכל שיש בו יותר מעל חד תלתא מיא לאו חמרא הוא אלא שכתב משם אחרים דלענין יין נסך דוקא במתמד אמרינן הא במה שהיה מתחלתו יין כל שיש בו טעם יין ומראה יין יין מיקרי ויין גמור הוא ולאו קיוהא דההיא דהמתמד בדעייל תלתא ואפיק תלתא ופלגא אמרינן מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא דכל דעייל תלתא ולא נפיק ארבעה בידוע שאינו יין אלא עצירת תירוש ולאו חמרא הוא והאי טעמא דאית ביה קיוהא בעלמא הוא אבל בשיש בו יין גמור שהיה מתחלתו יין לא מיקרי קיוהא וכי היכי דמחלק רבי יהודא בין מתמד בפורצני ובין מתמד בדריקא בפרק אלו עוברין. ולענין יין נסך. מיהא כל שהיה מתחלתו יין יין מיקרי ויש בו משום יין נסך וכן בדין שלא נטיל לישראל ולנכרי בספל וישתו שניהם כאחד כל שיש בו מעט מים יותר משלשה חלקים. ומה שאמר שכן מוכיח בפרק המצניע לא ידעתי בפרק המצניע דבר כנגד זה ואולי המוציא בהמצניע נתחלף לו ומדתנן בפרק המוציא. המוציא יין כדי מזיגת הכוס ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה ואמרינן מאי כוס יפה כוס של ברכה ואמר רבה בר אבוה כוס של ברכה צריך רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית ומה זו ראיה דאפילו תאמר שאינו ראוי לכוס של ברכה ואפילו אין מברכין עליו בפה"ג כיון דיש בו מראה יין וטעם יין גמור והנכרים מנסכין אפילו מזוג וכדאמרינן יין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך אינו בדין שנקל עליו לשתות עם הנכרי בכוס אחד אע"פ שיש מעט מים בו יותר מכדי מזיגה. ודבר נאה וראוי ומתקבל בעיני כל חכם לב אמרו. והתמה ממנו שאני רואה אותו מתהלל ברב הרמב"ן ז"ל ואומר מורי רבנו משה ז"ל אומר כן ומן הדומה שאינו יודע ולא מכיר דברי הרב כלל ולא עמד עליהם שהרב ז"ל כן כתב וכן הסכים וזה לשונו שכתב בפרק אין מעמידין גבי יין מזוג אחר שהביא הסברא הראשונה דכל שאין בו רובע יין אין בו משום יין נסך ואפשר דהיכא דאית ביה טעם ומראה יין ביין עצמו לעולם יש בו משום י"נ אבל בשמרים לא דההוא טעמא קיוהא בעלמא הוא וכדמפורש התם משא"כ ביין עצמו דאעפ"י שיש בו יותר מעל חד תלתא מייא כיון שיש בו טעם ומראה ודאי יין הוא וכדאמרינן בפ"ק דמכות בשלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין דהוי יין דחמרא מזיגא אקרי ולעולם יש בו משום יין נסך ואין לפרוץ ולהקל בדבר זה אלא בשמרים וה"ה נמי לפורצני דרמא בהו תלתא ואתו תלתא ופלגא אין בו משום יין נסך ממאי דגרסינן בר"פ אלו עוברין ע"כ לשון הרב ז"ל.