Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Second House, The First Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהכשר הנשחטים: השער הראשון, כתב שם בביאור הדברים המפסידין השחיטה עיקור ועיקור פי' רש"י דהיינו פסוקת הגרגרת ואינו מחוור דאם איתא במידי דמטרפי ביה סימנים מני שמואל בהלכות שחיטה לתני נמי נקובת הושט וכו' עד וכתב והנכון בעיני מה שפירש בהלכות גדולות דעיקור הוא שנעקרו סימנים ממקום חבורן בלחי שאינו עושה אותה טרפה ואפילו הכי אגמריה רחמנא למשה לא תשחוט בסימנין עקורין וכו'. וכתב התופס על זה על דברים אלה וזו סברא זרה מאד ושבח אני המסתלק מן הסברות הרחוקות וזה רחוק מאד.
אמר הכותב שבח אני אותו במה שאמר אילו השמיע לאזנו מה שהוציא בפיו כי אני רואה אותו בכל דבריו אוהב הזרים וגם בזה האריך ולא כלה מרוב דברים הדברים הזרים אשר מצא והעומד עליהן ועל טעמיו יראה ויבין. ועוד ראה בחבור מה שחדש המחבר בדבר זה בקושיות ותירוצין והוא מלקט מהן וחוזר ומקשה מהן כאילו חדשם הוא וכבר תירץ בחבור כל הקשה בזה ואם באתי לכתוב לא יהא בו שום תועלת על השנות הדברים הכתובים שם בחבור כאן ולמטה בבירור דיני העיקור ופסוקת הגרגרת בסוף השער הזה הראשון אלא שראיתי להוסיף עוד טעם באיסור עיקור אחד מסימני העוף לפי שלכתחילה כל שאפשר צריך שנים וכן אוסיף בטעם מה שאמרו סימנין שנדלדלו ברובן טרפה שכתוב בחבור דלאו טרפה ממש קאמר אלא אסורה אומר אני עוד דכלהו אאלו טרפות דמתניתין אמרום דפרישנא דאסורות קתני ואגב שיטפא דמתניתין אמרו נמי בהני לשון טרפה. ובתוספות ג"כ הסכימו בזה לדעת הרב ז"ל בעל ההלכות שאין פירוש נאות לעיקור סימנין אלא הוא.
עוד שם גרסינן בפרק השוחט אמר רב כהנא מנין לשיטה מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום שסח חטהו וכו' ואינו נכון וכו' עד בעינן הלכתא. אמר הכותב הוצרכתי לכתוב פרטי דבריו משום שיש בהן שגיאות הרבה ותחילה אומר כי מה שחשב לסתור פי' דלא לשוייה גסטרא דאי הכי ההיא דשמואל מכתב כתיבה מאי קושיא דילמא אין הכי נמי לרב יימר דמייתי שחיטה מן הצואר מוזבחת מבקרך דהיא בבהמת חולין וכי איצטריך שמואל לרב כהנא דמייתי לה מקדשים מושחט את בן הבקר ובקדשים הוא דאמר קרא דלא לשוייה גסטרא משום דלדם הוא צריך ואי עביד לה גסטרא אין הדם מתמצה שכל שחתך את המפרקת קודם שתצא נפשה אינה יכולה לגנח אבל בחולין לא שמענו. וכן נמי לתנא דבי רבי ישמעאל דמייתי לה נמי מבהמה דקדשים ואי נמי לר' חייא דמייתי לה מוערכו בני אהרן לא שמענו דלא לשוייה גסטרא לא בקדשים ולא בחולין ולפיכך הוצרך שמואל לאשמועינן בחולין ותדע לך עוד שהרי ההוא דשובר מפרקתה של בהמה שמואל משמיה דר' חייא אמרה ולר' חייא לא שמעינן מקרא בשום דוכתא דלא לשווייה גסטרא ולפיכך אשמעינן שמואל אפילו בחולין לא לשוייה גסטרא. אבל למאן דאמר דקרא דלא לשוייה גסטרא קאמר בודאי משום שלא יבלע דם באברים הוא וכן משמע ממה שפירש רש"י ז"ל לאחד מן הלשונות והוא הנכון שפירש דלא לשוייה גסטרא שלא יחתוך המפרקת לשנים. וכן פירשה בפירוש זה של רש"י ז"ל. וכתבו בתוספות משמו זה לשונם נראה לרבנו כפירש ראשון שבקונטרס דלא לשויי' גסטרא שלא יחתוך כל המפרקת לשנים ומקרא קא מפיק מושחט משמע ממקום ששחטהו כלומר נקהו מן הדם אלא מבליע דם באברים כדאמרינן לקמן בפרק כל הבשר אמר שמואל משום ר' חייא השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה הרי זה מכביד את הבשר וגוזל את הרבים ומבליע דם באברים והיינו דוקא לגבי קרבנות דאמר רחמנא חטהו נקהו מן הדם שצריך דם להזאה אבל בחולין לא דהאי קרא לגבי קרבנות הוא דכתיב ע"כ. הא שמענו מדברי רבותינו בעלי התוספות בפירוש כמו שאמרנו דבקדשים שמענו משום דלדם הוא צריך בחולין לא שמענו עד שבא שמואל משמיה דר' חייא ולמד גם ממה שאמר דלא משמע אלא דממקום שזב או ששח חטהו אבל שלא יתיז את הראש כולו מהו משמע. מדבריו משמע ודאי שלא הבין דברי רש"י ז"ל שהרי רש"י ז"ל כ"כ ז"ל דלא לשוייה גסטרא שלא יחתוך כל המפרקת לשנים דהכי משמע חטהו הוצא את דמו ותו לא ע"כ. גם מה שאמר דאפילו לשמואל אין הדין כן אלא בשבר אבל לא בחותך דברי התול הם דמה הפרש בין חותך לשובר שאם הוא משום צערא כמו שפירש רש"י ז"ל שם שבשעה שהיא טרודה להוציא דם כששובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא והיא נחה ושוקטת והדם נלבע באבריה ע"כ. כל שכן בחותך מעט מעט שיש לה צער יותר לפי ארך זמן החתיכה. וכן אם הטענה משום שנשבר מפרקתה אינה יכולה להתאנח להוציא דם אף בחותך כן. וכבר כתבתי בסמוך שאפילו בחותך דרך שחיטה אמרוה רש"י ז"ל ורבותינו בעלי התוספות. גם מה שאמר שהרשות נתונה לשוחט אפילו קדשים שלא נאמר בבהמה ולא יבדיל נראה בודאי שלא ידע מהו לא יבדיל שנאמר בחטאת העוף שמתוך דברים אלו נראה שהוא סבור דיבדיל ולא יבדיל בהבדלת מפרקת נאמר ואם כן עלה בדעתו שבוש גדול הוא שאין הבדלה אלא בסימנין שצריך לחתוך אותן כולן או רובן לרבנן כדאית להו ולר' שמעון בן אלעזר כדאית ליה אבל כל דבר שאינו בשחיטה אינו בהבדלה וכדאמרינן בפרק קמא דחולין אמר אביי ותקשי לך עולת העוף דבעיא שני סימנין וכי לאחר שמתה עומד וחולק אמר ליה התם כדי לקיים בה מצות הבדלה אי הכי עור נמי כל שאינו מעכב בשחיטה אינו מעכב בהבדלה והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכב בשחיטה ומעכב בהבדלה אימא כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה כל שאינו בשחיטה אינו בהבדלה אלמא לא נאמרה הבדלה אלא בסימנין ובסימנין כל דשחיט כולהו בבהמה בין בקדשים בין בחולין טפי עדיף. גם מה שחשב להביא קושיא ממה שאמרו מנין לרבות את הראש שכבר הותז וחשב שהותז לגמרי קאמר גם בזה טעה דאילו כן לא היה אומר להביא את הראש שכבר הותז ומשמע דודאי הותז דאי משום דברשותיה להתיז הכי הו"ל למימר מנין לרבות את הראש שהרי רשאי להתיזו. אי נמי מנין לרבות את הראש אם ניתז אלא על כרחנו שכבר הותז בשחיטת סימנין קאמר ומשום דכתיב והפשיט את העולה והדר כתב ונתח אותה לנתחיה משמע דאינו בכלל הערכה אלא אברים שקדם הפשטן לנתוחן ויצא הראש שכבר הותז העיקר שבו דהיינו סימנין. ובפירוש רש"י ז"ל מצאתי כתוב כלשון הזה שכבר הותז בשחיטה קודם הפשט וכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמונח בדיקולא דמי ובכלל הפשט אינו ע"כ. ומה ששנינו במשנתנו התיז הראש בבת אחת התיז סימנין בבת אחת כלומר בהולכה או בהובאה קאמר ואין מתיז ששנינו מתיז סימנין ומפרקת וכ"פ אף הרמב"ם ז"ל.