עוד שם בענין חלדה במאי דבעי רב פפא החליד במיעוט סימנין כתב המחבר במיעוט וכו' ואינו נכון וכו'. אמר הכותב שבוש הוא זה שזו שיטת הגמרא שבמקצת פשיטא ליה בין להקל בין להחמיר ושואל במקצת אם הוא כן ופעמים שיסתפק במקצת ושואל במקצת וזו שיטה פשיטה בגמרא וזה נכון בכאן יותר מן הפירוש השני שבירר הוא שפירשו מקצת המפרשים דרב פפא אדרב יהודה דמכשר תחת העור קמיבעיא ליה במיעוט סימנין מהו שאילו כפירוש זה אחר דברי רב יהודה הוה להו לבני הגמרא לסדורא להא דרב פפא ואי נמי אחר דברי בי רב ולמה הכניסו ביניהם ההיא בעיא דאבעיא להו לבי רב תחת צמר מסובך מהו אלא ודאי לכאורה משמע דרב פפא נמי לדבי רב קמבעיא ליה והא בירר את שאינו ברור כפירוש השני. ואף הרב ר' משה בר נחמן ז"ל כן כתב וז"ל: קא מבעיא ליה לרב פפא תחת מיעוט סימנין אם אינו יודע או יודע הוא שפסולה ודאי כיון שישנו בכלל שחיטה וכן נראה פירוש זה מדברי בעל הלכות ראשונות וכן פירש ר"ח ז"ל והרמב"ם ז"ל ע"כ. הנה שהרב לא ידע שאין זו שיטת הגמרא והוא ידע אין זה אלא שהוא משבש עצמו לדעת גם מכאן נודע שלא עמד על דברי הרב ר' משה ז"ל.

עוד שם כתב דהא דתני רבי יצחק בר יוסף קמי דרבי יוחנן כל הצואר כשר לשחיטה וכו' ולא ביאר דבריו וכו'. אמר הכותב ילך ויבשר לחמורים כי קושייתו הגדולה אשר מצא כבר היא דרך פירוש בפירושי רש"י ז"ל אלא שהוא קלקל כל מה שאפשר לקלקל שאמר שהריאה עומדת נפוחה וכנגד ראשו של כנף מגיע עד מקצת הקנה והלשון הזה משובש שאין זה מחמת נפיחת הריאה אלא שתכונת כנפי הריאה עודפים ממקום חבורם בקנה ולמעלה והקנה בתכונתו יורד בין כנפי הריאה וזה לשון רש"י ז"ל שהן נמתחין ופורשים כנפים למעלה אעפ"י שהקנה יורד ביניהם עד מקום חבורן. ועוד אני אומר כי מה שעשה קושיא אינה אלא לנערים שאפילו עכשיו שאנו אומרים שאינו אלא עד מקום שהכנפים פורשים מאי תאנוס ומאי לא תאנוס הנה מקומו ידוע נראה עד איזה מקום בקנה מגיעין ראשי הכנפים אלא מאי אית לך למימר שהסימנין לעתים מתקבצין ומתקצרין כאילו נבלעין בעצמן ופעמים שהם נמתחים בעצמן ויוצאין באונס ופעמים שהם עומדין בבינונית דהיינו בשעה שהיא רועה וא"כ אף אם באנו לומר עד מקום חיבורן ממש כך הדין וכך הענין ואנה היא הוקשיא הגדולה שעשה לקטנים.