Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Second House, The Third Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד שם בענין ריאה בשני קרומית של ריאה דקיימא לן דאם ניקב אחד מהם חברו מגין. אמר הכותב המחבר בקי ברפואות יותר ממנו שיודע שאינו יודע אבל הוא אינו יודע ואיני יודע שאינו יודע וכבר אמר החכם ארסטו כי מי שאינו יודע שאינו יודע. אינו יודע. ומכל מקום אף מה שהוא רוצה לומר אומר בלשון אחרת דמה ביאר ופירש בין קרקבן לריאה דאי משום דריאה עשויה לקלוט את הרוח מה בכך הרי העור העליון סותם את נקב התחתון ואי משום דכל שקולטת את הרוח הוא דוחק ונוקב א"כ אפילו נקב התחתון והעליון קיים טרפה וכמאן דאמר אי נקיב תתאה אע"ג דלא אינקיב עילאה אלא שהיה לו לומר שהרוח נכנס בין עור לעור עד שמגיע לנקב שבעליון מה שאין כן בקרקבן שהקרקבן והעור דבוקין הרבה ומגינין זה על זה או שאין המאכל שהוא גם אינו עובר בין זה לזה כן היה לו לומר אם בא לחלוק אבל מכל מקום מסתברא שהעורות שבריאה דבוקין הרבה זה בזה ואין הרוח נכנס ועובר בין זה לזה ולפיכך מגין זה על חברו.
עוד שם האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה. אמר הכותב עוקר כל התחומין וקורא לי עיקר והנה רש"י והלכות גדולות וכן רבותינו בעלי התוס' וכן הרמב"ן ז"ל הסכימו בדבר לאסור. ואף הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל שחלוק בדבר לא מאותו טעם החלוש שכתב הוא אומר אלא שחלק בין כולה למקצתה ואינו מפני שכל המראות הפוסלים בריאה משום נקב הוא ונקב משהו מפסל בריאה וכבר ראה בחיבור ראיות מכריעות ראויות לסמוך עליהם וכ"ש להחמיר בשל תורה ולא עוד אלא שברר לעצמו דרך זר מה שאינו ולא יהיה דאמר גילדי גילדי היינו בועות וזה באמת שיבוש דהוה ליה למימר הני בועי כדקאמר בסמוך הני תרי בועי דסמיכן אהדדי אי נמי האי ריאה דקיימא טינרי טינרי או בועי אוכמי אוכמי ועוד כי מה שאמר שאין מראות פוסלות אלא כשהן בבשר הריאה זה באמת שיבוש שאין שום מראה הפוסל בבשר הריאה ולא אפילו לקות כמליא מוגלא ונשפכה כקיתון דקיימי סמפונתא אלא כשאותן מראות הן בעור הריאה פוסלים מפני שהגיע הפסד לעור ועתיד לינקב וזהו פסולו וזה דבר ברור ואין צריך לפנים.
עוד שם בריאה דאגלדא כאהינא סומקא העיקר מה שכתב דכשרה ולא בעיא בדיקה ולא כנפיחו כלל ואין לחוש לזה. אמר הכותב רמות ריחא נקיטא ליה שאעפ"י שהמחבר כתב דמדין הגמרא יראה שאינה צריכה נפיחה דכשרה קאמר וכשרה לגמרי משמע אפילו הכי צריך לחוש לדברי הרב בעל ההלכות ז"ל שכתב והוא דלא מפקא זיקא דאלמא משמע דס"ל לו ז"ל דצריכה נפיחה ומצינו כשרה דצריכה בדיקה דהיינו דרסה וטרפה בכותל אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה וקאמר ר' אלעזר בן אנטיגנוס ברייתא משום ר' ינאי וצריכה בדיקה וכן במקצת מקומות אחרים ולפיכך יש לחוש לדברי הרב בעל הלכות ז"ל ואין לדחות דבריו להקל בלא ראיה.
עוד שם כתב הא דאמר רב נחמן ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה ואפילו מוחזקת רביעית. אמר הכותב הלשון הזה שכתב משובש שאין כל שעוריהן דוקא שהם אמרו רחלות גזוזות מנה אפילו כל שהן ולאו דוקא ואמרו כמה כל שהן אמר רב מנה ופרס וכן בעירוב אומר וצריך להגביה כל שהו וכמה כל שהו טפח. וכן ביותרת שאמרו אפילו בטרפא דאסא לאו דוקא ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל אומר שהוא דוקא אין הכל מודים לו ועוד כי בזו נראה ודאי דלאו דוקא רביעית תדע לך דהא רב נחמן סתמא קאמר ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה ולא נתן בזה שיעור של רביעית והא דקתני בברייתא דמייתי בגמרא דתניא כותיה ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים אפילו מחזקת רביעית כשרה לאו דוקא רביעית דהוא הדין ליותר מכאן דאי לא היאך אמרה רב נחמן סתמא בלא שיעור שדרך האמורא לפרש אפילו במה שסותמין בברייתא ולא לסתום מה שהוצרכה הברייתא לפרש וזה נראה לי ברור. וזהו שלא מצינו לשון מפרש ולא לשון פוסק שכתב וחלק.
עוד שם אמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאנקיב טרפה ואוקימנא בניקב לחברו לפי שחברו וכו'. אמר המחבר תמיה אני איך אהב סברות זרות ולא מצאתי בכל מה שכתב כאן רק שגיאות והקלה שבהן הוא מה שכתב כאן כמה פעמים שאין לאחר שמובלע בריאה שום טרפות והנה בין עיניו דקיימי סמפונתא ואף הרמב"ם ז"ל כתב שקנה הכבד שאמרו הם המזרקים שבה הדם מתבשל ואם נקב האחד מהם טריהפ ואעפ"י שהפריז הרב כאן את המדה מכל מקום אתה שומע מדבריו שאף נקובה פוסלת בסמפונות שבתוך הריאה ועוד כי מה שלא נבלע בריאה לא נקרא בשום מקום סמפון אלא קנה קנה הלב קנה הריאה קנה הכבד וכל שנבלעו בתוכן קרוי סמפון כמו ששנינו הריאה שנקבה או שחסרה ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי סמפונא נקט ואתא ההוא מחטא דאשתכח בסמפונא רבא התם לבית הסמפונות קתני לדוכתא דשפכי סמפונות כלהו וכן במקומו אחרים. ועד שלא נבלעו בתוכן קרויים קנים תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פרישי לריאה וחד פריש לכבדא. ועוד דאם איתא דמאן דמקשי והאמר רב נחמן האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה היינו מאי דקאמר תלתא קני הוו דריאה כריאה למה להו דשינו בלשונם לימא והאמר רב נחמן תלתא קני הוי דריאה כריאה. ועוד דההיא דתלתא קני אמימר אמר משמיה דרב נחמן ואם כן הוה להו למימר והאמר אמימר משמיה דרב נחמן שזו שיטה בגמרא שאין חוסמין את האומר ולעולם אומרים אותה משמו. ואפילו ספיקי דגברי אמרי. ומה שאמר דהיינו קנה הריאה דאמר רב נחמן דלא אשכחן דאמרה רב נחמן בדוכתא אחרינא כל שכן שהן דברי הבאי וכי כל מקום שאמרו בגמרא והא אמר ר' פלוני מקום ידוע יש לו זו תינוקות של בית רבן יודעין אותה שרוב מה שיש מן המין הזה בגמרא הם דברים שאמרום. ועוד שאילו כמו שאמר שהמקשה בודאי היה סבור דההיא דרב נחמן דהיינו קנה הריאה לאחר שנבלע בבשר הריאה קאמר ומי שתרץ קאמר ליה דלאו לאחר שנבלע בבשר אלא הקנה קודם שיבלע בבשר איך הפך הדבר בלשון חתום כל כך ואמר ההיא דאינקיב לחבירו איתמר דמשמע שלא השיב לו אלא שאין הדבר נאמר אלא בניקב לחבירו הא שלא לחברו כשרה אבל להפך את הדבר לגמרי ולומר שלא אמרה רב נחמן בסמפון שבפנים אלא בקנה שבחוץ אינו במשמע דברים אלו כלל והכי הוה ליה למימר ההיא בקנה הריאה קודם שיבלע בריאה איתמר. ועוד למה ליה למימר ניקב לחברו איתמר דאי משום דאתא לאשמעינן דאפילו נקב במקום שמתפצל טרפה אין זה מקומו ואין כאן מקום למה שלא היתה שאלה אלא למה שהיתה שאלה דהיינו למימר ליה דבקנה קודם שיבלע בבשר איתמר סוף דבר כל מה שכתב כאן אין בו מתום. גם מה שחשב לקושיא אם איתא דאי אינקיב מבפנים לחברו טרפה למה לא נחוש לה כדרך שאנו חוששין שמא נקב עור הריאה וחזר המחט לאחור ועלה לו תירוץ בזה שאין טרפות בתוך הריאה כלל. גם זה הבל דלדבריו אפילו היא לפנינו שלמה ועולה בנפיחה נחוש שמא ניקבה ונדחקה וחזרה לאחור ועלה עליה קרום וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. אלא מאי אית לך למימר דרבנן טרופאי אמרי כיון שאין דרך קנה לבלוע אנו חוששין שמא מבחוץ נכנסה ונקבה ולפיכך אמר נפיחה אינה מצלת דדילמא קרום עלה עליה ורבנן דמכשרי סברי כיון דנמצאת שלמה אנו תולין להכשיר ונעמידנה על חזקתה ונאמר שדרך קנה נבלעה אבל כל שאי אפשר לבדקה ואין דרך קנה לבלוע בהדיא חוששין לה אבל כיון שנכנסה כאן דרך קנה סתמא תולין להקל שלא נקב סמפון לחברו ולפי שהיה המקשה סבור דרב נחמן בכל סמפון קאמר היה בדין להקשות כן שהרי נמצאת מחט בבשר הריאה ואעפ"י שאתה תולה להקל לומר דרך סמפון הריאה נכנסה מכל מקום דעל כרחנו יש לנו לומר שנקב אחד מן הסמפונות והרי היא טרפה לפניך והשיב דההיא לאו בכל מקום הסמפונות איתמר אלא בשנקב לחברו במקום שמתפצל זה מזה שהוא מקום קשה ואינו מגין. וכן מפורש מבואר בפירושי רש"י ז"ל כלשון הזה שכתבתי. וראיה שנשפכה כקיתון דמכשרינן ולא חיישינן שמא ניקב הסמפון לחברו כבר הקשה ותירץ בחבור דהתם לנקב לא חיישינן דכיון שהגיע להפסד גדול כזה אם איתא דמטי לקותא לסמפונות איפרוקי הוי מפרקי וידיע במנא הילכך כל דליכא במנא שורייקי חוורי חזקה לא לקו ולא נקבו ועל כרחין אית לן למימר הכי דהא קאמר והא דקיימי סמפונה אלמא לא מכשרה עד דקיימי כל סמפונה ומנא לן דלא לקה חד מינייהו אלא ודאי כדאמרן ומי שאמר שהמחבר נתפש בזו קורא אני עליו הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.
עוד שם אמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקותא כתב שמא תדחוק האחת את חברתה ותבקע מדוחק חברתה וכל העומד לינקב כנקוב דמי ואלו דברי נביאות. אמר הכותב הנח להן לישראל אעפ"י שאינן נביאים בני נביאים הם ומיהו כאן לא ידעתי למה קורא אם למה שאמר שמתוך דוחקן תבקע האחת זה מצוי בעור רך כעור הדק והרך של ריאה וכן פירשו קצת מהמפרשים ואין בו פירוש יפה כמוהו.