Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Third Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הוסתות: כתב שנינו בפרק האשה שהיתה עושה צרכיה כל אשה שיש לה וסת דייה שעתה ואלו הן מפהקת ומעטשת וכו'. אמר הכותב ממה שתלה דברי המחבר בשגגה באמת נראה שלא ראה דברי שום חכם מן החכמים אשר היו לפנינו כי כן פירש גדולי המפרשים כדברי המחבר וז"ל הראב"ד ז"ל בחבור בעלי הנפש מה שאמר שמואל בגמרא הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים ג' לית הלכתה כותיה דאליבא דר' קאמר וקיימא לן כרשב"ג בוסתות דבעיא תלתא זמני בין לוסתות דגופה בין ליומי כסתם מתניתין ע"כ וכן בדין דבכולי גמרא ככל כי הא בעינן כמאן אמרה לשמעתא לא כמר ולא כמר או מני היא ולא תלינן בתנא חדתא וזו שטה פשוטה בגמרא ומ"ש דרבי לית ליה הכין טעה בזה שאין כל הדברים לקוחין על צד אחד ואע"ג דבעלמא אית ליה לרבי בתרי זמני בוסת דגופא אית ליה אפילו בחד דאנן נמי לא נסבינן כולהו מילי בחד גונא דהא פסקינן כרשב"ג בוסתות ובשור המועד ובנשואין ובמלקיות כרבי כל חד וחד לפי מה שהוא ענין ואפילו שהרב בעל המאור ז"ל לא פירש כן המחבר סמוך על דברי הראב"ד ז"ל שהוא רב מובהק.
עוד שם גרסינן בהאשה ראתה יום חמשה עשר בחדש זה ויום י"ו בחדש זה וכו'. אמר הכותב כבוד חכמים ינחלו אבל קושיותיה זו אינה קושיא דודאי שיפורא גריס שכל מה שבית דין שלמטה עושה ב"ד שלמעלה מסכימין עמהן דכתיב אשר תקראו אותם אשר תקראו אתם במעוד' וסומכין בקבוע חדשים ועבור שנים במקום כריתות כחמץ בפסח ושחיטת הפסח ועינוי יום הכפורים גם בביאת הקטנים שאמרו קטנה בת ג' שנים ויום אחד בא עליה אחד מן העריות היא פטורה ואין מומתין על ידה פחות מכאן שניהם פטורין. וכן לענין הקטן בן תשע שנים ויום אחד אחר כן או פחות מכאן אין אנו מונין להם לימים אלא לשנים שבנויין לחדשים מלאים וחסרים ולחדשים ולשנים מעוברות ופשוטות לפי תקוני ב"ד. ואף בחדושי הגוף כן וכמו שדרשו ז"ל בלאל גומר עלי קטנה בת ג' שנים ויום אחד שנבעלה אין בתוליה חוזרים נמנו בית דין ועברו את השנה בתוליה חוזרין הוי לאל גומר עלי.
עוד שם עוד כתב וסת ההפלגה וכו'. אמר הכותב למי אני עמל ומיגע את נפשו להשיב על דבריו בודאי מי שמעיד על עצמו שלא שמע דברים אלו נודע שאינו בקי בטיב דיני וסתות ואף על דברי החכמים אשר היו לפנינו לא עמד וראוי היה לו שלא יהא לו עסק בהן. ועתה ראו באמת וסת ההפלגה בהפלגתה נקבע ואין קביעות לר' בפחות מתרי זמני ולרבנן בפחות מתלתא ואם כן איך אפשר לו שבשתי ראיות שאין נולד מהן אלא הפלגה א' יהא נקבע להפלגות לר' וכן לרבנן בג' הפלגות ואנן קביעות ג' הפלגות בעינן וזה נודע לכל מי שעמד על מסכת נדה ואפילו בני בי רב דחד יומא יודעין אותה ועוד שהרי שנינו אין האשה קובעת וסת עד שתקבענה שלשה פעמים ואינה מטהרת את הוסת עד שתעקר ממנה ג' פעמים והגע עצמך הנה שקבעה וסת ההפלגה בג' ראיות וב' הפלגות הבנויות מן הג' ראיות וכגון שראתה ראיה ראשונה וחזרה וראתה שניה ליום כ' ועוד חזרה וראתה ליום עשרים הרי וסת זה קבוע להפלגת עשרים לפי דבריו ואחר כך שינתה לשלושים זה וזה אסורין וחוששין לכ' ולשלשים ועוד חזרה וראתה לשלשים נעקר יום כ' ונקבע יום ל' דכמו שנקבע זה לל' נעקר הראשון והנה נעקר בתרי זמני ואנן עד שתעקר ממנה ג' פעמים תנן. ועוד לרבי וסת ההפלגה אין לו דין וסת קבוע אלא הרי הוא כוסת שאינו קבוע שנעקר בפעם אחת והגע עצמך הרי שהיא למודה להיות רואה מכ' לכ' ושנתה פעם לל' הותר יום כ' ונאסר יום ל' שהרי בין ב' ראיות אלו האחרונות הוקבע יום ל' ונעקר יום כ' ומלי דחוכא נינהו אלא דבריו דברי בטלה וטעות גדולה הן ועוד כל מחבר ספרים בדיני הוסתות כך כתבו בפירוש דרך פשיטות לא לחדוש וזה לשון הראב"ד ז"ל הא דאיפליגו רב ושמואל בדילוגים דרב סבר קמייתא ממניינא דוקא בדילוגים לחוד אבל בשאר וסתות לא פליגי מידי דאי וסתות דיומי נינהו כגון מריש ירחא לריש ירחא וכיוצא בו דכולי עלמא ממניינא היא ואי וסתות דהפלגה נינהו דכולי עלמא קמייתא לא מניינא היא דהפלגה לא ידיעה מידי עד ב' ראיות ובין ב' הראיות נעשית הפלגה א' והב' בראיה שלישית והשלישית בראיה הרביעית הילכך קמייתא לאו ממניינא היא ובעינן שתשלש בהפלגות ע"כ וכ"כ הרמב"ן ז"ל ז"ל כיצד האשה קובעת וסת ראתה היום תחילה וחזרה וראתה לסוף כ' יום אם הפליגה כן ג' פעמים שזה ראיות ד' הרי זה וסת קבוע שהרי הוחזקה זו ג' פעמים לראות מכ' לכ' ולמה לא הוחזקה בראיה שלישית מפני שראיה ראשונה בתחילה ראתה אותה ולא היתה בה הפלגה וכשתראה ד' ראיות הוא שהיא מוחזקת להפליג ראיותיה מכ' לכ' שהרי הפליגה ג' פעמים ע"כ ומכל זה יראה כל מי שיש לו מוח בקדקדו שכל דבריו טעות גמורה הן ולא ידע בוסתות כלום גם שם הוסיף בטעיותיו לפי שכתב דמסתברא ליה דוסת הדילוג אינו אלא בתוספת יום א' בלבד כגון שראתה יום ט"ו לחדש זה ויום י"ז לחדש זה וי"ט אינו נקבע לדילוגין כאלו ע"כ וזה מדברי התינוקות אשר לא ראו אור דמה לי דלוג מעט מה לי דלוג מרובה אלא באמת זה וזה אחד הן וכן כתבו הראשונים ז"ל ודברים ברורים הם. עוד חזר והוסיף בטעות שכתב בוסת ההפלגות דבג' ראיות סגי לפי שראה המחבר על וסת ההפלגה דבעינן ד' ראיות הקשה מאותה שאמרו בב"ק שור נגח שור לא נגח דבג' נגיחות הוי מועד לסירוגין ולא בעינן נגיחה רביעית ואעפ"י שהושוו שם וסת ההפלגה לזו והאריך המחבר בה ותירצה והוא נסתכך בה ואמר כי זאת של וסת ההפלגה גם הוא בג' ראיות כההיא דנגיחות וכל מש"כ שם שבוש גמור הוא שהוא טח ותפל על אותו בנין הנופל שבנה וכל מה שיבנה עליו האמת אומר אל טחי ותפל ויפול. וקושיא זו שהקשה המחבר מאותה של שור נגח ושל שור לא נגח וכל מה שכתב בה ובפירוקא דברי הרב המובהק הראב"ד ז"ל הם ככתבו וכלשונו בחבור בעלי הנפש ולא אועיל כלומר אם אשוב ואאריך בסתירות דבריו שכבר דבריו סתורין עם מה שכתבתי עליו כחומץ על נתר.
עוד שם גרסינן בפרקא קמא דנדה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו'. אמר הכותב המחבר ערך שלחן לפניו וסדר את הכל והוא בא ומתגדר כאלו מצא כלי זהב והמחבר בירר את הסולת ואיזו דרך ישרה שיבור לו האדם להוציא הלכות מרובות לבר מהלכתא ולהטיל שלום בין המחלוקת ושיהו דברי כולן קיימין והוא שכתב שהמחבר הקשה לאותה שיטה שכתב הוא לא כתבה אלא המחבר כתבה ויותר יפה ממנו ועם כל זה סמך ידו על מה שמצא שיטה יפה מאוד להעמיד את הכל ואינו נכון ולא מתקבל על הלב דרבי שמעון בן יהוצדק אומר דלא כהלכתא דר' שמעון בן יהוצדק לאו אמתניתין ומתניתא אמר אלא מימרא בפני עצמה אמרה כדגרסינן התם אמר עולא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק תנוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה ושנים רוקה ומדרסה בשוק טהור כתמה טהור ולא ידענא אי דידיה אי דרבי למאן נפקא מינה למהוי דבריו של אחד במקום שנים. אלא אליבא דהלכתא אמרו וליכא למימר דאליבא דרבי אמרוה דהא לא קיימא לן כותיה. ועוד דרבי יוחנן וריש לקיש אמאי לא נחלקו אליבא דהלכתא וסמכו דבריהם על משמעות מכלל דברי רבי נשמע לרבנן והמחבר מצא רחב דרך אמת להעמיד את הכל ושאין בזה הפרש. בין רבי ורשב"ג בטעמים רחבים ערבים אמתיים והוא שכתב דכולי עלמא אתיא וטעמא דמלתא משום דכל שלא הגיע זמנה לראות אין לה דמים וראיה ראשונה שראתה אינה אלא כמקרה ואינה ראויה להצטרף עד שתחזק בראיות אחרות הילכך שניה אינה אלא כאחת מהן ואין לה כח להחזיק את הראשונה אבל כשתראה עוד פעם שלישית עד שתי הראיות האחרונות תתחזק ראשונה ואלו השתים מגלות על הראשונה שראיה גמורה היתה ולא מקרה ומעתה לפי הטעם הזה אפילו לרשב"ג נמי מוחזקת היא זו ובזה אין הפרש בין רבי לרשב"ג וזה דרך נכון וברור לכל מודה על האמת והאמת מראה את דרכו.
עוד שם עוד כתב זקנה זו שעברה עליה שלש עונות וראתה לאחר מכאן בעונותיה וכו'. אמר הכותב ומה נעשה לו ויבין דברי המחבר שיש להם טעם ועיקר שכך כתב מסתבר לי שהיא חוזרת לקביעותה הראשון כיצד אם היתה וסתה לימים קבועים אפילו בפעם אחת הוחזקה זו ואם וסת של הפלגות בב' ראיות כראשונות שהיתה למודה בהן שהרי נתגלה שהדלוג הראשון לא סילוק דמים היה אלא מקרה ועכשיו חזר הוסת למקומו ואינו נעקר ממנה עד שיעקר שלשה פעמים והראיה מדבעינן גבי תינוקת שלא הגיע זמנה לראות הדר קא חזיא בעונות מאי ולא בעי לה נמי גבי זקנה אלמא בזקנה פשיטא להו דאי הדר חזיא בעונות הדרא לחזקתה ע"כ. הנה שהמחבר כתב דברים מבוארים לכל מבין וראיה המוכחת ומה שכתב בוסת ההפלגה בשתי ראיות של שלש עונות וחזרה וראתה ראיה אחרת לעשרים יום של אותה ראיה היינו כמו שהיתה למודה מתחילה.
עוד שם עוד כתב הא דתנן בפרק קמא דנדה אעפ"י שאמרו דיה שעתה וכו'. אמר הכותב מאן יהיב לן מעפריה דרבנו הרמב"ן ז"ל ומלינן עיינין אבל המסייע אין בו ממש ואין פלא בעיני אם נפלאו בעיניו דברי המחבר באין מבין. ודברי המחבר וראיותיו מוכרחים הם כמו שכתב שאין ראיה המקרה ראיות לקבוע מהן וסת. ומה שהשיב מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות דראיה ראשונה ושניה דיה שעתה ואם ראתה שלישית אפשר שיצטרפו הראשונות לקבוע את הוסת. אני אומר לא כאפשר אלא בודאי קבעה וסת בראיה שלישית ונצטרפו לה בין שניהם ואפילו ראשונה אבל הוא יודע ולא מבין טעם הדבר וההפרש שיש ביניהם וכבר ביאר המחבר זה בפירוש אותה שמועה של תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וטעמא דמלתא משום דראיה שלישית גלתה על הראשונות שלא היו מקרה אלא דמיה הם שמהרו לבוא ותינוקת זו כתינוקת שהגיע זמנה לראות ואפילו לרשב"ג דבעי תלתא זמני הראשונה מן המנין מן הטעם הזה שעד השלישית לא יצאה זו מראיה מקרה ואינה הוחזקת אפילו לרבי אבל השלישית חזקה אף הראשונה והרי היא מוחזקת אפילו לרשב"ג אבל עוברה ומניקה כל ראיותיה מקרה חשבינן להו וכולן כראיה ראשונה של תינוקת שלא הגיע לראות. ומה שאמרו באשה שיש לה וסת מתוך ששאר שעות מסולקית דמה אמרו דיה שעתה אינו ענין לזה כלל וגם בזו טעה דאדרבה בשעת וסתה בלבד הוא דאמרה ר' דוסא ולא משום דדמיה מסולקין אלא אדרבה טעמא משום דאורח אינו בא אלא בזמנו ולא אץ לבא ואפילו בהא פליגי רבנן עליה אבל בשלא בשעת וסתה דברי הכל מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וכדתניא אשה שיש לה וסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת וסתה מטמא מעת לעת ואוקימנא מתניתין ר' דוסא ובשעת וסתה וברייתא ככולי עלמא דכל דאיכא לאוקומה ולחומרא לחומרא מוקמינן וכדאיתא התם. ובודאי מזה נראית שאינו בקי בטיב דינן אלו ואין לו עסק בהן. ומה שאמר ששאר דברי המחבר לא נתכוונו ואין צריך להשיב באמת ידעתי כי לא יכוניו בעיניו הדברים הנכונים או שמא מצא שלא ימצא בהן ידיו ורגליו בבית המדרש ולקח לו דרך השתיקה ותהי לו לחכמה והדברים הנכונים ההם לא למשפטו עמדו היום. והראב"ד ז"ל כתב כן שאין האשה קובעת וסת לא בימי עבורה ולא בימי מניקתה.
עוד שם כתב החכם המחבר דאשה שאין לה וסת חוששת לעונה בינונית דהיינו שלשים יום ואין דבריו נכונים כבר נתבאר במה שכתבנו למעלה. אמר הכותב לא די לו עד שיחזור וישנה בחטא וכבר כתבנו למעלה טעותו ושדברי המחבר דברי רש"י ז"ל ודברי הרמב"ן ז"ל הם ודברים נכונים הם.
עוד שם כתב על הא דאמרינן כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן דלמאן דאמר וסתות וכו'. אמר הכותב קושייתו כקש לפני רוח דהא רב אשי סתמא קאמר רב הונא הכי קאמר לא שנו אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות דכיון דבקפיצה תליא מלתא אימר לא קפיץ ולא חזאי אבל יש לה וסת לימים אסורה וסתות דאורייתא ומדקאמר לה סתם משמע דלא שנא שהה וחשב ימי וסת לא שנא לא חשב דבוסת הימים לעולם אסורה ובוסת דקפיצות לעולם מותרת וטעמא כדקא מפרש ואזיל דכיון דבקפיצה תליא אימר לא קפיץ. והאי לא חדא ספיקא היא דכל שהוא עומד בחזקת היתר מעמידין אותו על חזקתו דבוסת הימים ואפילו בשוהא ומחשב ימי וסתה אסורה למאן דאמר וסת דאורייתא ונעשה אותה סתמא כרואה ממש דהא רב הונא וסתות דאורייתא קאמר וכל שכן לכשתמצא לומר דאף למאן דאמר וסתות דאורייתא מחשב ובא עליה אפילו בשיש לה וסת לימים וכדקתני סתם בברייתא ובאין ושוהין עמהן בין ערות בין ישנות במה דברים אמורים בשהניחו בחזקת טהורה אבל היניחוה בחזקת טומאה לעולם היא בחזקת טומאה עד שתאמר לו טהורה אני דמשמע דוקא כשהניחה בחזקת טומאה הא לאו הכי מחשב ובא עליה ואפילו למאן דאמר וסתות דאורייתא דלאו כרואה ממש מחזקינן ליה כיון דוסת עשוי להשתנות אלא דכל היכא דליכא למתלי בספק טהרה אחריתי חיישינן ומחמרינן כאלו ראתה וכדאמר שמואל לא ראתה ולא בדקה ואח"כ בדקה ומצאה טהור טמא משום דאם איתא דחזאי ליכא למיתלי טהרתה במידי אחרינא אבל היכא דשהה דדרך נשים לספור ולטבול תולין לטהר דספק ספיקא היא אימור לא חזאי ואם תמצא לומר חזאי אימור טבלה ור' יוחנן בין למאן דאמר וסתות דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן קאמר דבעלה מחשב ובא עליה דר' יוחנן סתמא קאמרה ואם איתא כל שכן דיש לה וסת לקפיצות וימים אפילו בא בימי עונתה טהורה דהא אף מי שיש לה וסת לימים מחשב ובא עליה מכלל דוסת קפיצות אפילו בא בתוך עונתה מותרות. ומכל מקום בין כך ובין כך כיון דבקפיצה ביום ידוע תלי אני אומר לא קפצה באותו יום ועוד תדע דמה שאמר דקפיצה מידי דמתרמי הוא אם איתא מחשבינן ליה דמתרמי ובקופצת ביום עונתה מחזקינן לה אפילו חשב בעלה אסורה למאן דאמר וסתות דאורייתא וכדאמרינן ודאי ראתה לא אמר רבי יוחנן מידי והרי היא כילדה דבזיזה למטבל ועוד דהיאך איפשר לומר דקפיצה שכיחא דמתרמי רב אשי אמר כיון דבקפיצה תליא מילתא אימור לא קפיצה ואע"ג דסבירא ליה וסתות דאורייתא ואנן אמרינן דשכיחא דמתרמי ונחשבה כודאי רואה אתמהא וכל שכן דמתרמי ביום עונתה. ועוד דבוסתות בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר דרבנן כל שהגיע עת וסת אסורה עד שתבדוק ותמצא טהור וכדאתמר הגיע עת וסתה ולא בדקה ולא ראתה ואח"כ בדקה ומצאה טהור אמר רב טהור ושמואל אמר אפילו בדקה ומצא טהור טמא ואוקימנא פלוגתייהו בוסתות דרב סבר וסתות דרבנן ושמואל סבר דאורייתא דאלמא אפילו לרב דאית ליה וסתות דרבנן דוקא בשמצאה טהור טהורה הא לא בדקה אסורה עד שתבדוק וכיון שכן אף בוסת דקפיצות אם איתא למאן דאמר מדאורייתא אסורה עד שישהא ויחשב ימי וסתה שהוא מן הספק כאלו אמרה טהורה אני א"כ אף למאן דאמר וסתות דרבנן כיון שהגיע יום עונתה שהיא למודה לראות בו לכשתקפוה אסורה מיהא עד שיחשב ימי עונה וטבילה ואינו כן והנה הראב"ד ז"ל כתב בין ערה בין ישנה לא מבעיא ביום וסתה עצמו דאסורה אלא מיום וסתה ואילך נמי אסורה עד שיהא שם כדי ספירה וטבילה כדאמרן והיכא דיש לה וסת לקפיצות וימים אפילו הגיע יום וסתה מותרת ואפילו ביום הוסת עצמו מאי טעמא כיון דבמעשה תליה מלתא אימר לא קפיץ ולא חזאי ובין ערה ובין ישנה מותרת ע"כ. ומעתה במקום אשר אמר נשתקע הדבר ולא נאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל.
עוד שם עוד כתב החכם בוסת הפיהוקין וכו'. אמר הכותב לעולם דבריו הפוכין אדרבה לולי שאמרוה בגמרא להא בוסת הקפיצה היה לנו לומר דכיון שהקפיצה גורמת לוסת כל שבא הגורם היה לו לוסת לבוא וכל שלא בא עמו יש כאן מוכיח שאין הקפיצה גורמת אלא היום הוא שגורם ואפילו הכי אמרו שהקפיצה הגורמת אעפ"י שקדמה ולא בא הוסת עמו תולין עכוב הוסת בעיצומו של יום שלא בא עדיין. וכל שכן בוסת הפיהוקין מלוי הדם ברחם מביא לידי פהוקין שיש לומר כן שהוסת נתכנס ברחם וחיילותו קודמת דהיינו הפיהוקין קודמות לו וכדרך שאמרו בדם הקושי שהולד גורם לדם וחיילותיו של ולד הן שקדמו ובכל מקום המסבב קודם בטבע למסובב וזה הנה אמת הנה נכון.