Mishmeret HaBayit on Torat HaBayit HaAroch, The Seventh House, The Women's House, The Seventh Gate
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בדיני הטבילה: כתוב שם הרבה המחבר לדקדק במה שאמר שם שהמעין מטהר בכל שהו וכו'. אמר הכותב כל הרואה דבריו ילעג למו מאי גדול ומאי קטן ומאי מקוה מים דאמר דמשמע שיעור ומעולם לא שמענו שבא להם שיעור ארבעים סאה ממקוה מים אלא מובא השמש וטהר כדדרשו בספרא מאי ביאת שמשו כאחד אף כל גופו כאחת ושיערו חכמים דאדם בינוני אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים דהיינו ארבעים סאה אי נמי מדכתיב ורחץ את בשרו במים מים שכל גופו עולה בהן ומה שאמר שלא הבין דברי המחבר הטיב אשר דבר ולמה יבין והוא לא ידע וכדי שיקרא דרישא נכנס במה שאין מוצא בו ידיו ורגליו ואמר כי בודאי בקטן המעיין מטהר בכל שהיא בכל מה שגופו עולה בהן והנה רבנו יעקב ז"ל ורבנו שמשון ז"ל שאמרו שלא אמרו מעיין בכל שהוא אלא בכלי דוקא ולאחר שבטלו לרביעיתא אוקימו מעיין אדיניה לטבול בו מחטין וצנורות ויש להן בזה כמה ראיות כתובות בארוכה בחיבור המחבר ואעפ"י שהראב"ד ז"ל והרמב"ם ז"ל מתירין במעיין כל שגופו עולה בהן בבת אחת לרבנו תם ורבנו שמשון ז"ל שומעין שאמרו להחמיר בשל תורה והוא שעמד על החיבור וראה דברי רבנו תם ורבנו שמשון וראיותיהם ונשאול בו לפסוק להדיא שלא כמותם ואמר שבודאי כן הוא ובשל תורה ובמה שאינו יודע בטוב אותה מסכתא רצ"ל מסכת מקואות רמות רוחא הוא ותמהון לבב. ומה שכתב דמקוה עצמו אם היה הבית גדול ובו ארבעים סאה או יותר ומימיו מרודדין ואין גופו עולה בהן כאחת אין ראוי לטבול בו ואסור ליתן בהן שאובין עד שיהיו בהם כשיעור הזה אם בא לומר שאעפ"י שיש בו ארבעים סאה אלא שהמים מרודדים אסור להוסיף עליהם עד שיהא גופה עולה בהן טעות הזה בידו דכל שיש בו ארבעים סאה שנינו ממלא בכתף ונותן ואעפ"י ששנינו שם במקואות מקוה שמימיו מרודדין כובש חבילי זמורות לאו דוקא כובש אלא אם אין מים להוסיף קאמר הא אם בא להוסיף מוסיף ובלבד שלא יהא הרוב מן השאובין וכדעת הראב"ד ז"ל.
עוד שם גרסינן בנדה פרק תינוקת א"ר נדה בין בזמנה בין שלא בזמנה לא תטבול וכו'. אמר הכותב דעתא שבישתא לא צילתא קא חזינא הכא אם ראה דברי גדולי ישראל אשר בית ישראל נכון עליהם איך מלאו לבו להקל בהם שאסרו הם ועוד שהקל ראשו לומר שהדברים שכתב דברים ברורים להתיר מה שהם בעיני הגדולים דברים אסורים הנה הראב"ד ז"ל שאסר אפילו עכשיו לטבול ביום שמיני משום סרך בתה ואסר גם כן משם הגאון רב אחא משבחא ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל אסר גם הוא והוא קורא אותו תמיד מורי רבנו משה ז"ל ומיד חולק על ישיבתו גם מה שפירש בדרב פפי ורבא אפילו לפי דבריו דלאו אשמיני קיימי אלא אשביעי אי אפשר מה שפירש בו שהוא פירש דרבא אתקין למיטבל ביממא דשביעי משום אבולאי ואמר ליה רב פפי בלא טעמא דאבולאי ליטבלן ביממא ולא תשמש עד הערב ואמר ליה רבא משום דרבי שמעון דאמר אחר תטהר אחר מעשה הטבילה תטהר לשמש אלא שאסרו חכמים לשמש שמא תראה אחר ביאה ותסתור ואם כן מאי קא מהדר ליה רבא לרב פפי איהו בעא מיניה על הטבילה והוא מהדר ליה מדרבי שמעון דאסר לשמש ולא לטבול אלא כיון שבירר לו אותו דרך היה לו לפרש בדרב פפי וליטבלן ביממא ליטבלן ולשמשן דטבילה דנקט לישנא מעליא נקט וכאותה שאמרו ויום טבילה הוה וכמו שפירש הרב בעל המאור ועוד דכיון דאהדר רבא דאסור לטבול שמא תשמש ושמא תראה ותסתור אלמא להני גזרות איכא למיחש אם כן היאך חזר וכתב דביום השמיני מותר לה לטבול לכתחילה בלא טעמא אחרינא וליכא למיגזר כלל ואפילו טבלה בתה בשביעי ליכא אלא משום שמא תשמש ושמא תראה ולכולי האי לא חייש ע"כ ודבריו לא בהשכל שכבר אמר דרבא השיב לרב פפי דחיישינן להכי ואפילו לפי דבריו היה לו לומר לשמא תסתרך בתה ותיטבול בשביעי ותשמש ושמא תראה לכולי האי לא חיישינן אלא שאין עושה סדר לדבריו. ולעיקר הענין גם כן יש להקשות אם לשמש קאמר ר' שמעון מאי קאמר שמא תבא לידי הספק דאילו שמשה בוודאי כבר הכניסה בוודאי עצמה ובאה לידי הספק ומאי שמא תבא דקאמר. ועוד כיון דאמרו אתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דתמני משום אריותא ורב אחא בר יעקב בפפוניא משום גנבי ורבא משום אבולאי על כרחין כולן בתר מטבל ביממא דתמניא גרירו דאי לא הוה להו למימר ורבא במחוזא ביום שביעי משום אבולאי. ועוד דאם איתא כיון דרבא אתקין בשביעי ורב פפי לא קשיא אלא אמאי אצטרכינן לטעמא דאבולאי לא הוה ליה למימר ליטבלן ביממא דשביעי דהא בשביעי אתקין רבא ליטבלן אלא הכי הול"ל מכדי האידנא כולהו ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא ותו לא אלא משום דרבא לא שרי למטבל אלא בשמיני ומשום אבולאי אקשו אפילו בשביעי ליטבלן לכתחילה ואהדר ליה דאסור בשביעי מיהת משום דרבי שמעון דאמר אסור לעשות כן כלומר אפילו לטבול שמא תחזיק עצמה במותרת בתשמיש ותבא לידי הספק כלומר תבא לשמש ותכנסה בספק שמא תראה ותסתור ולפיכך אסור לטבול אפילו בשמיני משום סרך בתה וכן דעת רוב כל גדולי ישראל וכן ראוי להורות.
עוד שם עצמה עיניה ביותר ופתחה עיניה ביותר אין לחוש אלא בקריצת שפתים. אמר הכותב כבר כתב המחבר שאפשר לפרש ההלכה דפרק התינוקת דאמרינן התם לית הלכתא ככל הני שמעתתא דסליק פירושא כי הא דלא חיישינן לפתחה עיניה ביותר ולעצמה עיניה ביותר אבל הראב"ד ז"ל פירש דיש לחוש לפתחה עיניה ביותר לעצמה עיניה ביותר כמו שיש לחוש לקפצה שפתותיה ביותר שאמרו לא עלתה לה טבילה וראוי לחוש לדבריו לרבות טהרה בישראל וצריך אדם ללמד כן בתוך ביתו.
עוד שם שנינו במקואות האוחז באדם וכלים ומטבילן וכו'. אמר הכותב משענתו משענת הקנה הרצוץ דמאי שנא אוחז באדם דגזרינן ריפוי אטו מהודק ומאי שנא באריסא דעל צואר העבד דלא גזרינן וכן השירים והנזמים והטבעות והקטלאות דתניא בתוספתא אוצין חוצצין רפויין אין חוצצין דאלמא לא גזרינן ובאמת דקאמר כחולם חלום דאריסא לא חיישינן אבל באדם שחברו נשען ע"י איכא שפיר למגזר קול דברים שמענו טעם לא שמענו ועוד דאי באדם משום נשען על ידו מה נעשה לכלים ששנו במשנה מקואות ומאן אדם חברו נשען על ידו איכא. ולפיכך פירש המחבר דתנא קמא לקולא ור' שמעון לחומרא עד שירפה את ידו ויעלו שם מים להדיא דאי ל"ה כיון שהוא עשוי לדחוק את ידיו על האדם והכלים שהוא מטביל הוה ליה כטבעת אוצין וליכא חבור אפילו במשקה טופח ואינו דומה לרגלי הטובל שע"ג קרקע המקוה דהתם כיון שהמים קדמו ועדיין איכא משקה טופח מחובר למקוה לא הוי חציצה אבל כאן סבר רבי שמעון שדרך האוחז בכלים להטבילן שדוחק ידיו עליהן כדי שלא יפלו מידו וכן אוחז בחבירו כדי שלא יפחד להשתקע במים דרכו לדחוק ידיו עליו וימנע מהיות המשקה שעל ידו חבור כלל למקוה ותנא קמא לא חייש להכי ואיכא משקה טופח מחובר ואין כאן חציצה והוא שכתב שהמים מקדימים ומבטלי לחציצה לשון נערות הוא דלא שייך כאן ביטול חציצה אלא שאין כאן חציצה דמשקה טופח הוי חבור וקיימא לן כתנא קמא דאין צריך לרפות אלא אפילו מרפה את ידיו כל שהדיח ידיו תחילה ואינו דוחק הרבה עלתה להן טבילה וטהורין. אשריהם ישראל שאביהם שבשמים מטהר אותם שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ונאמר מקוה ישראל ה' מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל.
ברוך אל עליון. השוכן ברום חביון. אשר לא תשיגוהו מחשבה ולא יתארוהו לשון שפה והגיון כי נעלה מכל עליון ומכל דמיון ונעלם מכל רעיון. גאה ושפל יראה ועומד לימין אביון. מקים מעפר דל להושיב עם נדיבים באפריון. והוא בחמלתו לא יגרע מדורשו עינו. וכל מבקש למענו. שומר פיו ולשונו. וברוך אל אמת שחותמו אמת אשר בחר בזרע יעקב איש אמת כלו זרע אמת ונתן אלינו את תורתו תורת אמת כי הוא ה' אלהים אמת ברוך הוא אשר הנחני בדרך אמת ואשר הפליא חסדו לי ויורני ויאמר לי עלי אתי בגורלי להציל נפשך משחת ותמך בידי לא ביושר לבבי ולא בחסדי רק בחסדיו עד בלי די הוא ברחמיו ישים בלבבנו אהבתו ויראתו ישמרני משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו ויכין לבנו עוד לאהבה אותו בכל לב ובכל נפש ובכל מאד למען יזמרנו כבוד ולא נבוש כי נביט אל מצותיו משמרתו חוקיו ותורותיו. ככתוב אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך. אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. ברוך אלהים אמן ואמן.