אלהי אבי אברהםהא לעשו לא. המ"כ עשה עצמו כאלו לא ידע פירוש המלות דהקושיא כפשוטו על יעקב שהזכיר זכות אבותיו אברהם ויצחק שיגינו להצילו מיד עשו והלא אח עשו ליעקב ואבותיו של יעקב הם אבותיו של עשו ג"כ ותירוץ דהבוחר בדרכיהם וכו' כמו דאיתא ג"כ לענין פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין וכו' וה"ה לענין זכות שהבוחר במעשיהם אני מתקיים עליו בזכות אבותיו אף שהוא מזכות עצמו ולכך מסיים המדרש בשם רב הונא מי היה קרוב לדוד וכו' לראיה שזכות אבות אינו מועיל רק לצדיק האוחז מעשיהם וק"ל ואפשר שזהו שסיים קטונתי רא"א איני כדאי רבי לוי אמר כדאי אני אבל קטונתי דבא לתרץ מה שתלה בזכות אבותיו ולא בזכות עצמו דהרי הוא הבוחר בדרכיהם:

ולמה נותןהגמלים באמצע וכו'. הפי' כפשוטו שהרי מתחיל במספר המרובה עזים למאתים וגו' ובאמצע אומר גמלים שלשים ואחר כך פרות ארבעים וכי כך הוא סדר חשבון ממ"נ לא דק וגם פי' רש"י בחומש מתרץ קושיא הנ"ל דלפי פירושו היו גמלים שלשים ובניהם שלשים ס"ה ששים ונכתב בסדר נכון רק לפי המדרש דדרש בניהם הזכרים דהיינו שכל הגמלים לא היו רק שלשים קשה כנ"ל ומתרץ שבא לרמז שיראה בעינו כאילו עלה למעלה לדונו ונתמלא רחמים וירד למטה לכך הזכיר מספר המועט אחר מספר המרובה שאין ברור וכן זה מספר פחות משלשים דאתונות ועירים גם כן שלשים ועיין לקמן פרשה ע"ח ד"א למה שבע וגו' הוי רואה וכו' ודו"ק:

**ודינה היכן היתה.**דא"ל דחסר א' מהשבטים לא ידענו מי הוא ולא בא לסתום אלא לפרש גם אין טעם למה הטמינו אע"כ דינה היתה דיש למצוא טוב טעם למה הטמינה: