שהיה רואהעצמות וכו'. בין שותה חמין לשותה צונן דזה תלוי בטרחא ויש לו מותר בבריאתו ודבר שפתים וגו' היינו שתלוי בדיבור שמצוה ליתן יין לשתותו בלא טרחא אך למחסור שחסר יביאהו שיין ביוקר לכך דרש המדרש בכל עצב וגו' שותה חמין ודבר שפתים וגו' מביא מעשה דמלקט עצמות:

וכל הבריותאינן חולמים וכו' דהיל"ל חלם לשון עבר ואמר חולם לשון הוה לומר דתמיד כן הוה דחלום של מלך דשם פרעה מושל למלך כנודע ובדרך אחר י"ל המדרש דדקדק וכתב באיזה לילה היה החלום דהיינו בר"ה וקשה הלא כל הבריות חולמים אף בשאר לילות ותי' דחלום של מלך הוא של עולם כולו לכך חלם בר"ה שאז כל העולם נדונים אפרנסה כדאיתא פ"ג דברכות מעשה בשתי רוחות שמספרות ולע"ד זה פי' הפסוק ויהי מקץ שנתים ימים קשה דתיבות ימים מיותר גם מה כפי' רש"י כתרגומו מסוף קשה ההבנה וכי איזה פי' אחר יש על מקץ שבא רש"י לדחותו ומביא סיוע מתרגום גם למה לא פירש"י כמה פעמים דכתיב בתורה תיבות מקץ קודם לזה ונראה דהפסוק קאי אדלעיל אסיפור חלום של שר המשקים ושם נאמר בעוד שלשת ימים ישא פרעה וגו' כלומר קודם כלות ג' ימים דהיינו ביום הג' שהוא ר"ה דלכך פתר יוסף הג' ימים לפי שהוא ג' ימים קודם ר"ה כדאיתא בספר צפנח פענח קאמר ויהי מקץ שנתים ימים היינו ב' שנים וב' ימים דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים ותיבת מקץ יש לפרש בתוך קץ קודם הסוף מדלא כתיב בקץ לכך לא פירש"י בשום מקום על מקץ ע"כ די"ל באמת כנ"ל משא"כ כאן דע"כ אחר כלומר הב' ימים בלילה שלאחריו חלם לפרעה א"כ ע"כ אף דכתיב מקץ במ"ם פירושו כתרגומו מסוף: