**אי בעית למקרא כו'**חדרי סעודה כו'. נ"ל דה"פ אזל ועבד לכ"ד היינו שהכין לכ"ט אנשים היינו לכ"ד כמו שרוצה לקרא כ"ד שאז צריך להכין על ה' יותר וכמו שיעץ לו ר"א ובאמת הוא קרא לכ"ה והי"ל לו להכין על ל' ולכך היה חסר לא' דלעולם צריך להכין על היותר וזהו שתמה חדרי סעודה מי גלה דזהו דבר תימה שאף שהכינותי על היותר ממה שקראתי אעפ"כ היה חסר לא'. לכ"א ודא מנ"ל שזהו דבר חידוש בלא טעם שצריך דוקא ה' וא"ל דנלמד מדוד דכתיב ויעש ד"וד לאב"נר ולאנ"שים א"שר א"תו משתה ויעש משתה הל"ל א"כ ה' תיבות מיותר להורות שהכין על ה' אנשים יותר א"נ פי' וקרא לעשרין. וחמשה קאי למטה היינו שמחמשה צריך להוסיף אשכחן דחסר חד דהרי קרא כ' והכין רק לכ"ד:

ובמלואת כתיבעיין מ"כ. ול"נ דנהפוך הוא שהורה שחסר כתיב ו' שניה להורות שהיה כיום אחד שוה:

**הדא שושן כו'.**עד א"ל עין לא ראתה עי' יפ"ע. ול"נ דדריש מלת כל שהוא מיותר דלת"ק בא לרבות וללמד על העיר שושן שתמיד היה מצויה הרבה להכין לכל ורחב"פ סבר שבא ללמוד שהכין לכל העם ובאמת לא באו כולם שברחו. ורחב"ע בא להורות שישראל היו ג"כ וזהו ריבוי דכל אף שהיה ראוי שלא יטמאו בפת בג ומאכלי איסור. ומה שסיים שא"ל אותו רשע כו'. והם א"ל עין ל"ר גו' זה דרש מדכתיב הנמצאים דג"כ מיותר אלא לומר דכן השיבו לו דסעודתיך כבר נמצא וכתיב עין לא ראתה:

**למרגלית שהיא אהובה לבעלה.**דקשה למה מכניס שש שהוא אבן שיש אבנים טובות לכן תירץ שהיה כמשל מרגלית שהיא אהובה לבעלה. שאף שאיננה שוה כ"כ לאיש אחר מ"מ לו היה רבתה ערך. כן השש היה לאחשורוש בערך אבנים טובים וכדאיתא לעיל עד שנוח היה לו לעשות עמודים של זהב מלהביא של שיש מפרק אונסי'. ועי' דוחקם של מ"כ ויפ"ע:

**ככוסות ביד המלך.**עי' מ"כ ויפ"ע ואין הלשון סובל פירושם רק איפכא ג"ק לדבריהם דמה שלחה לו ושתי אבא לקבל אלפא שתי כו' והרי היא שתה יותר לפי פירושם. וי"ל דה"פ ויין מלכות רב שהיה כ"כ יין הרבה שיכול כ"א לשתות ככוסות שביד המלך שמסתמא כ"א שותה למלך. א"נ ככוסות שיש ברשות המלך שהם הרבה כך צוה ליתן יין הרבה שיוכל כ"א לשתות כסך הכוסות כנ"ל. וזהו תמיהת המדרש להלן שתה הוא לקבל אלפא וכאן הוא להיפך ברם הכא צוה שישתו הם ככוסות ביד המלך: