Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום כו'. בכמה מקומות מבואר דמצי א"ל לתקוני שדרתיך וכו'. וכתב מהרימ"ט ח"מ סימן פ"א בשם הרב מהר"י קולון ז"ל שורש קי"ב שאין אומרים הלך אחר לשון התנאי דוקא עד שלא נלמוד ממנו לחייב המתנה כי אם באותו התנאי שהוזכר דוקא כו' ולכאורה יקשה עליו מכל הני מילי שהבאתי דלא אמרינן מראה מקום הוא לו אלא קפידא הוי אע"פ שלא יקשה עליו זה יותר וכו' יע"ש והכי אמרינן בפרק הספינה (דף ע"ו) ועיין במ"ש הטור סימן קצ"ז דמשמע מדבריו דלא אמרינן קפידא אלא דוקא היכא דלא הוי למעליותא אבל היכא דשינה למעליותא אמרינן מראה מקום הוא לו. ועיין במ"ש מרן הב"י סימן ס"א בשם ר' ירוחם ז"ל. שליח ששינה חייב באונסין אף שלא היה השינוי סיבת האונס ואף דגבי שומר קי"ל דתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור מ"מ שליח שאני כ"כ הרב ל"ר סימן ק"פ ועיין בתשובת המבי"ט סימן קע"ט שנראה שחולק בזה וכ"כ הרב ש"ך סימן קפ"ג ס"ק ט'. וראיתי למרן בתשובה כ"י שהביא סברת המבי"ט והרבה בראיות לסתור דבריו ועיין בתשובת הר"ן סימן פ' ועיין מהרש"ך ח"ג סימן ס"ד וס"ה וס"ו ותראה איך הרש"ך ומהר"א מונסון ס"ל דשליח חייב באונסין אף שלא בא האונס מחמת השינוי ומהר"ש גאביזון ז"ל ס"ל דאינו חייב באונסין יעו"ש שהאריכו בדין זה ועיין בתשובת מהר"י הלוי סימן ע"ו ועיין במ"ש מרן סימן קע"ו סל"ד ובמה שרמזתי שם ודוק. (*א"ה תמצאנו בפ"ד מהלכות אלו דין ד' יע"ש):
הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים כו'. בפרק הגוזל עצים ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח מהם שעורים שעורים ולקח מהם חטים תניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע א"ר יוחנן לא קשיא הא ר"מ והא רבי יהודה הא ר"מ דאמר שינוי קונה ומש"ה אם הותירו הותירו לו והא ר"י דאמר שינוי אינו קונה ומש"ה אם הותירו הותירו לאמצע ואף דשינוי אינו קונה אפ"ה אם פחתו פחתו לו דלאו לעוותי שדריה מתקיף לה ר"א ממאי דילמא ע"כ לא קאמר ר"מ אלא במידי דחזי ליה לגופיה אבל לסחורה לא אמר דשינוי קונה אלא אר"א הא והא ר"מ ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה ברייתא דקתני אם הותירו הותירו לו מיירי לאכילה דכל מידי דלגופיה קפיד ושינוי קונה וברייתא דקתני אם הותירו הותירו לאמצע מיירי לסחורה ובכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה ומש"ה כי הותירו לאו שינויא הוא. והנה כפי סברת ר"א דר"מ לא מיירי אלא במידי דחזי ליה לגופיה א"כ ר"י דפליג הוא אף במידי דחזי ליה לגופיה. אך יש להסתפק אליבא דר"א לר"י היכא דשינה מה יאמר אם יאמר דאם הותירו הותירו לו או אם יאמר דהותירו לאמצע ואפשר דאף אליבא דר"י דאית ליה דשינוי אינו קונה מ"מ מודה דבמידי דחזי לגופיה איכא קפידא ונתבטל השליחות וכיון דנתבטל השליחות לא שייך לומר אם הותירו הותירו לאמצע דכיון דשינה מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל המעות וכסברת בני מערבא. אלא דלפ"ז קשה לר"א דהוה ליה למימר הא והא ר"מ ור' יהודה וברייתא דקתני אם הותירו הותירו לו מיירי לאכילה ואף לר"י דקאמר שינוי אינו קונה מ"מ כיון דנתבטל השליחות אם הותירו הותירו לו וברייתא דקתני הותירו לאמצע מיירי לסחורה וא"כ לא הוי שינוי דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה ומש"ה אם הותירו הותירו לאמצע ואפשר לומר דר"א מודה לר"י דלמאן דאית ליה דשינוי אינו קונה אף שנתבטל השליחות אם הותירו הותירו לאמצע ומש"ה לא מצי לאוקמי כולהו כר' יהודה דכיון דשינוי אינו קונה אמאי קתני אם הותירו הותירו לו ומש"ה אוקי לכולהו כר"מ ולפ"ז ל"פ ר"א עליה דר"י אלא בחדא דאית ליה דבמידי דסחורה לא חשיב שינוי אם שינה לכ"ע וא"כ אף לר"מ דשינוי קונה במידי דסחורה השכר לאמצע דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה וכ"ש לר' יהודה דאפילו דנימא דחשיב שינוי מ"מ השכר לאמצע דשינוי אינו קונה. הכלל העולה דלפי הפירוש הראשון ר"א פליג עליה דר"י בתרתי חדא דלר"י אליבא דמ"ד שינוי אינו קונה אף דהוי שינוי ונתבטל השליחות השכר לאמצע ולר"א כל ששינה אף למ"ד שינוי אינו קונה אין השכר לאמצע כיון דנתבטל השליחות וזאת שנית דלר"י במידי דסחורה נמי חשיב שינוי אם שינה ופליג ר"מ ורבי יהודה אם שינוי קונה או לא ולר"א במידי דסחורה לא חשיב שינוי דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה. ולפי הפירוש השני ל"פ ר"א עליה דר"י אלא בחדא דמודה ר"א דאליבא דמ"ד דשינוי אינו קונה אם שינה אף דחשיב שינוי כגון באכילה השכר לאמצע ול"פ אלא אליבא דר"מ דלר"י אף לסחורה ס"ל דלר"מ חשיב שינוי וקונה ולר"א אליבא דר"מ דלסחורה לא חשיב שינוי. ומיהו ברייתא דקתני אם הותירו הותירו לאמצע מיתוקם אליבא דר"מ במילתא דסחורה משום דלא חשיב שינוי ואליבא דר' יהודה אף במילתא דאכילה משום דשינוי אינו קונה. אך ברייתא דקתני אם הותירו הותירו לו לא מיתוקמא כי אם כר"מ דאית ליה שינוי קונה דלר' יהודה כיון דשינוי אינו קונה לעולם אם הותירו הותירו לאמצע: ודע דלר"י בין לאכילה בין לסחורה אם שינה חשיב שינוי ולר"מ שינוי קונה אף לסחורה ולר' יהודה שינוי אינו קונה אף לאכילה וזה פשוט מדקאמר הא ר"מ והא רבי יהודה ולא קאמר או כולהו כר"מ או כולהו כרבי יהודה. ובגמרא מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה וכי מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל מעות ע"כ כלומר בשלמא לר"א דס"ל דכל לסחורה לאו משנה הוא דבכל דהו ניחא ליה ניחא דמש"ה השכר לאמצע משום דשליחותיה דבעל המעות קא עביד וקני בעל המעות מחצית השכר אבל לר"י דחשיב שינוי נהי דשינוי אינו קונה לר' יהודה מ"מ מהיכן זכה בעל המעות במחצית השכר שהרי נתבטלה השליחות ובעל החטים לא נתכוון להקנות לבעל המעות. והתוספות צדדו בסברת בני מערבא וכתבו אם נפרש דמהאי טעמא אין קונה אותו המשלח אבל לוקח דהיינו שליח קנה איכא למיפרך נמי לר"א אמאי לא אוקי נמי הא והא כר' יהודה כאן לאכילה כאן לסחורה ההיא דקתני אם הותירו הותירו לו היינו לאכילה דקפיד ולאו שליחותיה קא עביד הלכך לא קני להו בעל המעות כלל משום טעמא דמי הודיעו לבעל חטין וההיא דקתני אם הותירו הותירו לאמצע לסחורה דלא קא קפיד ושליחותיה קא עביד הלכך קני להו בעל המעות ואם הותירו הוא לאמצע ומיהו אם פחתו פחתו לו דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהא כי מוקמינן לה כר"מ להך ברייתא ומיירי לסחורה טעמא דאם פחתו פחתו לו הוי משום דא"ל לתקוני שדרתיך. וכתבו ומיהו אין קושיא כל כך לר"א כמו לר"י הלכך לא פריך אלא לר"י כלומר דלעולם אליבא דבני מערבא לוקח דהיינו שליח קנה וכ"ת לפ"ז אמאי לא הקשו בני מערבא לר"א אמאי לא אוקי נמי לכולהו כר' יהודה וכאן לאכילה וכאן לסחורה משום דלר"י היא קושיא חזקה דאליבא דבני מערבא הדין שא"ר יוחנן דלר' יהודה דאמר שינוי אינו קונה אף דחשיב שינוי השכר לאמצע דין זה אינו אמיתי דלדידהו אף דשינוי אינו קונה מ"מ כיון דנתבטל השליחות אם הותירו הותירו לו משום דשליח קנה אבל דינו של ר"א דאוקי לכלהו כר"מ וכאן לאכילה וכאן לסחורה הדין הוא אמת אליבא דבני מערבא משום דלסחורה לא חשיב שינוי דבכל מידי דאיכא רווחא ניחא ליה ומש"ה השכר לאמצע אלא דקשיא ליה דה"ל לאוקמי נמי לכולהו כר' יהודה וזו אינו קושיא כל כך מאחר שהדין דין אמת: עודצדדו ואם נפרש מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל מעות הרי בעל מעות לא קנה ושליח נמי לא קנה שלא נתכוון לקנות לעצמו וחוזר המקח כמו מקח טעות אז ליכא למיפרך לר"א דלא מצי לאוקומי תרווייהו כר' יהודה דכיון דשינוי לא קני לר' יהודה א"כ אמאי אם פחתו פחתו לו אפילו לאכילה הא כיון דקא מקפיד ולאו שליחותיה קא עביד ואיכא למימר מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל מעות א"כ חוזר המקח וא"כ אמאי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו דמשמע שקונה אותו השליח ע"כ. והנה כפי צד זה מאי דמחכו במערבא עליה דר"י הוא בתרתי דאוקי ברייתא דקתני אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע כר' יהודה דאמר שינוי אינו קונה דכיון דחשיב שינוי נהי דלא קני מ"מ אין כאן שליחות כלל וא"כ מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל המעות וא"כ גם השליח לא קנה שהוא לא נתכוון לקנות לעצמו וא"כ אמאי אם פחתו פחתו לו הא מן הדין הוא שחוזר המקח לבעל החטים וכן אם הותירו הותירו לבעל החטים ובשלמא לר"א ניחא דאוקי ברייתא דקתני אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו כר"מ ובמידי דאכילה ניחא דמש"ה פחתו לשליח והותירו לשליח דנהי דלא נתכוון לקנות לעצמו מ"מ מן הדין הוא דשינוי קונה ואידך דקתני השכר לאמצע הוא בסחורה דלא הוי שינוי ושליחותיה קא עביד וקנה בעל המעות ואפ"ה אם פחתו פחתו לו משום דא"ל לתקוני שדרתיך אבל כולהו כר' יהודה לא הוה מצי לאוקומי דנהי דהך דקתני אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע הוה מצי לאוקומי כר' יהודה ובמידי דסחורה דליכא קפידא ושליחותיה קא עביד ומש"ה השכר לאמצע ואפ"ה אם פחתו פחתו לו משום דא"ל לתקוני שדרתיך דומיא דמאי דאוקי לה אליבא דר"מ. אך אידך דקתני אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו לא מציא אתיא כר' יהודה דכיון דנתבטל השליחות בעל המעות לא קנה וגם השליח לא נתכוון לקנות לעצמו ואיהו אית ליה דשינוי אינו קונה וא"כ מן הדין לרבי יהודה במידי דאכילה הפחת והיתרון הוא לבעל החטים משום דחוזר המקח כמו מקח טעות ומאי דנקטו התוספות בתחלת דבריהם אמאי אם פחתו פחתו לו אה"נ דהקושיא ג"כ היא מסיפא דברייתא דאמאי אם הותירו הותירו לו דכיון דנתבטל המקח כמו מקח טעות הפחת והיתרון הוא לבעל החטים אלא דהתוס' נקטו רישא דברייתא והקושיא היא מרישא ומסיפא דלא מצי לאוקומה כר' יהודה וזהו דבסוף דבריהם כתבו רישא וסיפא שכתבו אמאי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. אך קשה לי לישנא דתוס' שכתבו א"כ אמאי אם פחתו פחתו לו אפילו לאכילה כו' ע"כ ולשון זה דאפילו איני מבין אותו (א"ה עיין לקמן פ"ד מהלכות אלו דין ד' ובספר מגיד מראשית האריך בדין זה יעו"ש. וכתב בטח"מ סימן קפ"ה בשם הרשב"א דאין השליח יכול לקנות לעצמו דאין המכר אלא הוצאה מרשות לרשות כו' ובספר בני חיי כתב דרמב"ם והסמ"ג והגאונים פליגי אהרשב"א ומצי המוחזק לומר קים לי. והמעיין במ"ש ה"ה פ"ו מהלכות עירובין דלא יקנה לו בפת של עצמו דאין שליח קונה ומקנה יראה דהרמב"ם מודה בדינו של הרשב"א שהרי דין זה של ה"ה ז"ל מיסודו של הרשב"א הוא כמ"ש הר"ב בני יעקב (דף קכ"א ע"ד) ועיין בתשובת מהרש"ך ח"ב סימן ק"ו וח"ג ס"ס ס"ה. ולפ"ז מ"ש הרמב"ם פי"ז מהלכות אישות דין י"ד דאלמנה ששמה לעצמה בלא ב"ד לא עשתה כלום לאו למימרא דאם היה שם ב"ד הדיוטות זכתה לעצמה אלא איידי סיפא נקטיה לאשמועינן דהיכא דמכרה לאחרים אפילו בלא שומת ב"ד מכרה קיים אבל לדידה אפילו בב"ד הדיוטות לא עשתה כלום כל שלא היו שם ב"ד מומחים משום דאמרינן לה מאן שם ליך. וקצת סמך לזה ממ"ש ה"ה שם וז"ל ולדעת רבינו אפשר שכל שהיו שם ג' בקיאים בשומא אם שמה לעצמה מדעתם מעשיה קיימים. גם הר"ן כתב וכן נראה דעת הרמב"ם כו' אלמא דמספקא להו בדעת הרמב"ם דאפשר לפרש דבריו כאמור. ומ"מ אפילו תימא דכוונתו ז"ל לומר דכל שהיו ב"ד הדיוטות מעשיה קיימין כמו שנראה מפשט דבריו נראה דאין זה סותר לדינו של הרשב"א דשניא ההיא דאיירי בשליח דבמקום בעלים הוא עומד ואינו יכול לזכות לעצמו וכההיא דעירובין דכתב ה"ה אבל גבי אלמנה ס"ל להרמב"ם דלא דמיא לשליח שהרי הנכסים בחזקתה קיימי ושלה היא מוכרת ולאו שליחותייהו דיתמי קא עבדא וכה"ג כתב מרן הכ"מ פי"ז הלכות אישות דין ט"ז יע"ש אבל אה"נ דלגבי שליח דעלמא ליכא פלוגתא ותדע שכן הוא דהרי מרן בש"ע א"ה סימן צ"ב וק"ג פסק דאלמנה שמכרה בלא ב"ד הדיוטות לא עשתה כלום דמשמע דבב"ד הדיוטות מעשיה קיימים ואילו בח"מ סימן קפ"ה ס"ב פסק כהרשב"א ולפי דברי הרב בני חיי קשיא הלכתא אהלכתא וע"כ אית לן לחלק כדכתיבנא):
או אפילו היו כתובים בו סימנים ואותיות שביניהם ביחוד. הרבה פירושים נאמרו בהאי הלכתא דאין משלחין מעות בדיוקני ולפי דברי רבינו כמו שהביא מהריק"א משמע דמפרש פלוגתייהו דאם בא כתב לנפקד עם חתימות וציורים שידוע ביניהם אם נותן הפקדון הזה ואחר כך אם יבא המפקיד ויאמר שהוא לא שלחו אם נאמן או נאמר כיון שהביא הסימנים הידועים ביניהם אין לחוש דאיתרמי אחר שזייף כן ושמואל חשש לזה שמא אחר עשה זה ור"י לא חייש זהו הנראה במחלוקתם במה שהביא מהריק"א לדברי רבינו אלא שאיני יכול לפרש מאי דאיתמר בגמרא אמרו לשמואל מאי תקנתיה כדר' אבא כו' לפי דרך זה שאין לו דמיון כלל לפי מ"ש במחלוקתם וצ"ע: