Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Appraisals and Devoted Property Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גאלו אחר מיד ההקדש וכו'. פ"ח דערכין ל"ג ופסק כרב הונא דתניא כוותיה:
המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית כו' וכו'. יש להסתפק בדין זה שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם אם הוא מן התורה או מדרבנן. והנה ממ"ש בדין ז' ועל זה נאמר ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' כו' נראה דס"ל שהוא מן התורה ויש לתמוה דמסוגיא דפ' המנחות (דף ק"א) מוכח בהדיא דזה אינו אלא מדרבנן משום מומין דפסלי בבהמה דאפילו בדוקין שבעין פסיל מש"ה גזרו רבנן שלא יהיו נפדין כי אם למזבח וכן כתבו התוס' בפ"ו דזבחים (דף נ"ט)דדין זה הוא מדרבנן והביאו ראיה זו שכתבנו. וראיתי להתוס' בפרק פרת חטאת (דף קי"ג)שהקשו לרש"י דרצה לומר דכי ממעטינן קדשי בדק הבית הוא אפי' בתמימים והביא ראיה מפרת חטאת שהיא תמימה ונתמעטה לפי שאינה ראויה לבא אל אהל מועד ועל זה הקשו עליו דאינה ראיה דשאני מתפיס תמימים דאמרינן בסוף תמורה דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ע"כ. ולפי מ"ש שדין זה אינו אלא מדרבנן לא ידעתי מה הקשו לרש"י דס"ל דקרא מיעט אף התמימים דומיא דפרת חטאת. ואם כוונתם דאף בלא בקיאות זה עדיין יש לחלק בין פרת חטאת לקדשי בדק הבית התמימים מכל מקום הבקיאות שהביאו לא ידעתי לאיזה תכלית הוא:
ומנין שאסור להקדיש תמימים לבדק הבית כו'. כתב מרן פ"ק דתמורה אמרינן דעובר אף בל"ת ואיני יודע למה השמיטו רבינו ובספרי איתא הכי דברי ר' יהודה וחכ"א אין בו לא תעשה ופסק כחכמים ועיין בס"פ כל שעה:
המקדיש את בהמתו סתם כו'. עיין בלח"מ סוף פ"ה מהלכות מעשה הקרבנות ובס' קרבן חגיגה סי' ע"ב:
הקדיש נכסיו סתם והיתה בהם הקטרת כו'. דברי רבינו הם משנה ערוכה בפ"ד דשקלים משנה ו' דמיירי בקטורת והכי אמרי' בפ"ק דכריתות (דף ו') והתם מוקמינן לה באחד מסמני הקטרת ומשכחת לה נמי באותה שנותנין לאומנין בשכרן והכי מוקי לה בירוש' ומשום הכי כתב רבינו שתי האוקמתות:
כל המקדיש בהמה בחייה וכו'. עיין במ"ש מרן לקמן רפ"י מה' בכורים דין ב' ועיין במ"ש התוס' בכורות (דף כ"ו) ד"ה התולש. ומ"ש לפיכך אם מתה הבהמה קודם שתערך ותפדה כו' עיין בספ"ה דמס' מעילה ובמ"ש רבינו פ"ו מה' מעילה דין ו' ועיין בתוס' פ' אחרון דתמורה (דף נ"ג) ד"ה כדתניא ועיין בתי"ט פ"ה דמעילה משנה ג' ודוק. כתבו התוס' ר"פ ראשית הגז דאפי' העמיד והעריך כל שלאנפדית בחייה תקבר וכן הוא דעת רבינו דנקט ותפדה לאשמועינן דבעינן פדיה מחיים יע"ש שיש ללמוד דגיזה דקדשים אף שהם מטלטלים אינן נפדים לפי שמתחלה היו מחוברים בבהמה שהיא בת העמדה והערכה:
שחט בה שנים או רוב שנים כו'. הכי איתא בפ"ב דחולין (דף ל') וכ"ת בעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה אך התוס' פ' מרובה (דף ע"ו) כתבו דאין העמדה והערכה לנשחטה כהלכתה וההיא דשחט בה שנים כו' מיירי בישראל בטמאה או בעכו"ם בטהורה דאינה ניתרת באכילה זו וההיא דפ"ב דחולין משום דלא שחט עדיין רוב שנים וכ"כ בפ"ה דבכורות (דף ל"ב) ד"ה הא לאחר שחיטה. ולפי זה ניחא ההיא דפ"ק דשבועות (דף י"א) דפריך הא בעינן העמדה והערכה וכ"כ בר"פ כסוי הדם (דף פ"ד) ועיין בחידושי הרשב"א שם. ודעת רבינו הוא כהראב"ד שהביא שם הרשב"א והרמב"ן דחה דברי הראב"ד כמבואר שם:
וכן האומר ראש עבד זה וכו'. כתב מרן ע"ד הראב"ד אילו לא היה קשה אלא מעבד הו"א דבעבד שלא קבל עליו מצות עסקינן דעכו"ם הוא ואינו אסור בהנאה אלא ישראל. ועיין בתשובת הרשב"א סי' שס"ה ובס' ברכת הזבח דף ז' ע"א ודוק. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר בפי"ד מהלכות אבל יע"ש באורך):