Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכמה יהיה אורכן כדי שיהיו נטלות בזוג. וכ"כ בפ"ח גבי שער צהוב. וראיתי למרן בריש פ"ב שכתב פרק בא סימן פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא כמחמיר ע"כ. ודברי מרן באו בקיצור דודאי כשנחלקו התנאים בשיעורין בין לקולא בין לחומרא נחלקו אלא דאנן מספקא לן הלכתא כמאן ופסקינן ככולהו להחמיר וכמ"ש הרא"ש שם וא"כ היה לו לרבינו לפרש שטומאת שער לבן וטומאת שער צהוב בשיעור דנטילת הזוג שהוא טומאת ספק דנפקא מינה טובא לענין דינא בין טמא ודאי לטמא מספק דמלבד לענין מגע תרומה וקדשים דטמא ודאי שורפין וטמא מספק תולין עוד נפקא מינה דטמא ודאי מתוך החלט מביא קרבן אשם לטהרתו ואילו טמא מספק אינו יכול להביא קרבן שהרי אשם אינו בא בנדר או בנדבה ואין לו תקנה אלא שיכתוב נכסיו לאחרים ויביא קרבן עני שהוא חטאת העוף שבאה על הספק וכמבואר כל זה בדברי רבינו והרי בפ"ב גבי ספק שער לבן קודם ספק בהרת קדמה ביאר לנו רבינו שטומאתו מספק. הן אמת שראיתי למרן בריש הלכות פרה שכתב בשם הר"י קורקוס דסובר רבינו דלא אמרינן הלכה כדברי כולם להחמיר אלא לגבי בן ובת אבל לענין פרה נקטינן כר"ע דאמר כדי שיהיו ניטלות בזוג ע"כ. ולפ"ז היה אפשר לומר דרבינו ס"ל שהוא טמא ודאי בשיעורא דניטלת בזוג אלא שדברי הר"י קורקוס הם מתמיהים שהרי גבי שער שחור המציל בנתקים כתב בפ"ח דאינם מצילות עד שיהיו אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן ולר"ע בשיעורא דנטלת בזוג מצילות ולומר שכוונת הר"י קורקוס הוא שדעת רבינו הוא להוציא מן הכלל דוקא פרה אבל נגעים ובן ובת שוים הם ועל כולם אמרו הלכה כדברי כולם להחמיר הנה מלבד שכפי זה הדרא קושיין לדוכתיה דלמה לא ביאר לנו רבינו גבי נגעים שטומאתו בספק הדבר מצד עצמו לא ניתן להאמר דבשלמא אי אמרינן שלא אמרו הלכה כדברי כולן להחמיר אלא גבי בן ובת ניחא שסתמו דבריהם ואמרו הלכה כדברי כולן להחמיר ולא קאי אלא לבן ובת משום דההוא פירקא דיני דבן ובת קיימי ביה אבל לומר דגם גבי נגעים אזלינן לחומרא וגבי פרה הלכה כר"ע הוא דבר מתמיה ומנא ליה לרבינו למיפסק בסכינא חריפא דברי מר עוקבא. הכלל העולה שדברי מהר"י קורקוס הללו לא ניתנו להאמר כלל והדרינן לקושיין דלמה לא ביאר לנו רבינו שטומאתו מספק וכן גבי נתקין היה לו לבאר שאם היו כדי נטילת זוג טמא מספק ואם היה כדי לכוף ראשן טהור ודאי ולומר שסמך על מ"ש בפ"ב מהלכות אישות הוא דוחק גדול בעיני וצ"ע. עוד זאת אדרש במאי דאמרינן הלכה ככולם להחמיר אף בנגעים כמו שנתבאר לעיל ואמאי הא תנן בריש פ"ה דנגעים כל ספק נגעים טהור וכבר ביארו שם דעד שלא נזקק לטומאה ספיקו טהור והכי תנן בפ"ד דטהרות משנה י"ב והכי מייתי לה בפ"ב דנזיר וא"כ מי שראה אותו הכהן שנולד בו בהרת ובה שער לבן כדי נטילת זוג אמאי מחליטו הכהן והלא ספק נגעים הוא עד שלא הוזקק לטומאה דקי"ל דטהור וכן פסק רבינו בפ"ו דנגעים דין ה' ולא הוציא מן הכלל אלא שנים. ואף שכלל זה דספק נגעים שהוא טהור לא למדו אותו בת"כ אלא גבי פשיון הוא הדין נמי גבי ספק דשער לבן וכמו שהכריח שם הר"ש מהתוספתא שגם בספק דשער לבן אמרינן ספק נגעים טהור וכבר הביא רבינו תוספתא הלזו סוף פ"ו ומלבד מה שהכריח הר"ש מהתוספתא שדין זה דספק נגעים דטהור שהוא בכל סימני טומאה יש להכריח זה ממאי דתנן בריש פ"ה דנגעים כל ספק נגעים טהור חוץ מזה וכו' וקאי למתני' דלקמיה דספק בהרת קדמה לשער לבן וכן בסימן דמחיה כתבו האחרונים דכל ספק שיש במחיה ספיקו טהור ומרן ז"ל בפ"י מהלכות נגעים דין י"ב על מ"ש רבינו ספק עמד ספק לא עמד ספיקו טהור כתב אפשר שהוא מדתנן ספק נגעים טהור ע"כ. הן אמת שדבריו שם הם מתמיהים ואחרי בקשת המחילה הראויה אהה אדוני מה ענין זה לזה אם אמרו בספק נגע דספיקו טהור יאמר בודאי נגע וספק נטמא הטהור לא ראי זה כראי זה. גם בתירוץ האחר שכתב שם מרן משום דהוי ספק טומאה בר"ה דסתם אילן הוא ר"ה גם זה לא יתכן דחלוקי דינים אלו של ר"ה ורה"י אין כאן מקומם בהלכות אלו וכבר ביארם רבינו במקומם הראוי להם ודבריו הללו דספק עמד דספק לא עמד הם משנה ערוכה בפ"ג דעדיות מ"ז ובפ"ו דטהרות מ"ב וכבר הביא רבינו משנה זו בפט"ו מהלכות אבות הטומאה דין ה' ובריש פי"ד מהלכות אבות הטומאה מנה רבינו י"ב ספיקות שטהרו חכמים ובכללם מנה ספק נגעים ספק עובר ועומד וספק ר"ה הרי לך מבואר דספק עובר ועומד לאו מדין ספק נגעים ולא מדין ספק ר"ה נגע בה וכל זה הוא מבואר. והנה יצאנו מכוונתנו ונחזור למה שעמדנו דלמה מר עוקבא אזל לחומרא בספק דשיעור שער לבן הן אמת דאי מקרא ילפינן הך דינא דספק נגעים דטהור וכמ"ש מרן דאיתא בת"כ וכבר הביא הר"ש קרא דת"כ בפ"ה דנגעים עלה דמתניתין דספק נגעים אפשר לומר דכי אגמריה רחמנא למשה דספק נגעים טהור לא אגמרי' אלא בספק דמציאות לא בספק דחסרון ידיעה דלא ידעינן הלכתא כמאן דהא לא מיקרי ספק דקמי שמיא גליא ומש"ה בספק זה דלא ידעינן הלכתא כמאן בשיעורין אזלינן לחומרא אך מסוגיא דפ"ב דנזיר עלה ס"ה מוכח שדין זה דספק נגעים דטהור לאו מקרא ילפינן לה שאמרו מנא ה"מ אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא לטהרו או לטמאו ופתח בו הכתוב בטהרה תחילה והקשו לזה ואמרו דקרא למילתא אחריתי אתא והנראה שם מדברי התוס' דלית ליה טעמא דקרא אלא טעמא דספק נגעים הוא משום דהעמד גברא בחזקתו שהיה בחזקת טהור וא"כ הדרא קושיין לדוכתה במחלוקת זה דשערות דנגעים ניזיל לקולא ונוקי גברא בחזקתיה שהיה טהור. ואפשר לומר דלא שייך לומר אוקי גברא אחזקתיה אלא בספק דמציאות דאמרינן אוקי גברא אחזקתיה אך בודאי נעשה המעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמריה רחמנא למשה לא שייך לומר לומר אוקי גברא אחזקתיה והכי אגמריה דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמריה רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני, וזה ימים שתמהתי על הרב בעל פני משה וחד דעמיה הלא הוא הרב מהר"א ששון ז"ל שלא עמדו בחילוק זה והדברים ארוכים לא עת האסף פה (*א"ה עיין במה שכתב הרב המחבר בפרק ב' מהלכות אישות):
שנאמר והיא הפכה שער לבן כו'. עיין ברכת הזבח (דף ל"ד ע"ב):
ויראה לי שטומאתו בספק. (א"ה הנה הרב תי"ט ספ"ד דנגעים ס"ל דבודאי מחזיקין לטומאה זו ובסוף דבריו כתב וז"ל אמנם ראיתי להרמב"ם שכתב אדהכא בספ"ב מהלכות ט"צ דיראה לו דטומאתו בספק ועיין בחיבורו ספ"ד מהלכות ממרים ע"כ. ונראה דכוונתו להקשות דלפי דברי רבינו שכתב שטומאתו בספק מדרבנן א"כ לא משכחת לה דזקן ממרא יתחייב מיתה על זה כיון שאינו דבר דבמזיד חייב כרת ועל שגגתו חטאת קבועה מאחר שהטומאה מדבריהם כמבואר פח"י מהלכות פסולי המוקדשין דין ט"ו ועיין בסוגיא דפ"ב דנדה אהא דתנן חמשה דמים טמאים באשה יע"ש ברש"י ויראה ליישב דנהי דבנדון זה עצמו אינו חייב כרת ומ"מ הוא דבר המביא לידי דבר שזדונו כרת דאם נגע ככר של תרומה אינו נאכל כמבואר פי"ג מהלכות שאר אבות הטומאה דין י"ב וא"כ אם קידש בו את האשה אינה מקודשת כיון דאין בו שוה פרוטה דלא חזי אלא להסקה וכה"ג כתבו התוספות פרק הנחנקין (דף פ"ז ע"ש):