ותבואה [שהשרישה אחר שקרב העומר וכו'. כתב בהשגות א"א זה שיבוש ומי יתירם לאלו כו'. השגת הראב"ד קשה דאם התירם עומר שעבר מי אסרם ואי משום דבטלינהו אגב ארעא והו"ל כגדולין חדשים א"כ אין צורך לבעיין לאוקמי שעברו עליהם שני עומרים ליבעי שזרען בתוך השנה ואי הוי כגידולין צריך להמתין לעומר הבא ואי כמנח בכדא דמי הרי התירו העומר שעבר ומהרש"ך בח"ב סי' רי"ב חמד וחשק פירוש הראב"ד וכתב דברים בלתי מובנים יע"ש ודו"ק. ומפני שראה הקושי שיש בפירוש הראב"ד דאי באשרוש קודם העומר שעבר היא הבעיא וקס"ד דאע"ג דעומר שעבר התירם מ"מ כיון דזרעם אח"כ והוא היתר החוזר לאיסורו למה ליה למשאל שעבר עליהם עומר שני הא בלאו הכי הו"מ למיבעי אליבא דהראב"ד. ולכך כתב מהרש"ך ואיברא דאי לא הוה חליף עליה עומר דהשתא ודאי דהוה שרי למינקט מינייהו אע"פ שזרען כו', וסברא זו אם קבלה נקבל וכי העומר בא לאסור את המותר. ובאמת אין מקום לדברי ההשגות וכבר מהריק"א בכ"מ כתב ע"ד הראב"ד שאינו יכול ליישבו על לשון הגמרא ומהרש"ך תפס שיטתו ולא ידעתי מה ראה על ככה ודוק:

ספק ערלה וכלאי הכרם בא"י אסור. אליבא דמאן דאית ליה דתרומה בזמה"ז מדרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וס"ל ג"כ דעזרא לא קידש לעתיד לבא כלאי הכרם בזמן הזה אף בא"י אין איסורו כ"א מדרבנן דכי היכי דבטלה קדושת הארץ לגבי תרומה ה"נ בטלה לגבי כלאי הכרם כ"כ התוס' בפ' הערל (דף פ"א) ד"ה מאי יע"ש. ונראה דה"ה לחדש אליבא דמאן דאית ליה דחדש בח"ל מדרבנן דה"ה בזמה"ז אף בא"י לא אסור כי אם מדרבנן וכן ערלה דקי"ל דבח"ל ספיקה מותר משום דכך נאמרה הלכה למשה בסיני בזמה"ז אף בא"י ספקה מותר משום דבטלה קדושת הארץ:

ואסור לאכול ממנו שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל. (א"ה עיין מ"ש הלח"מ פי"ט מהלכות סנהדרין ומה שהשיג עליו הרב המחבר ז"ל בתחלת ה' תרומות יע"ש):

אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו וכו'. דע דהתוס' בפ' יש מותרות (דף פ"ו) נסתפקו בטבל הטבול למעשר עני אם יש בו מיתה ועיין בפ' אלו נדרים מהרימ"ט ח"א סי' כ"ה ועיין בסמ"ג הביא דבריו מרן הב"י י"ד סי' של"א ועב"ז ח"א סי' כ': ואפילו לא נשאר בו וכו'. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר פ"ט מהלכות מעשר דין פלוגתא דאביי ורבא בפרק בתרא דע"ז וידוע דהלכתא כרבא. וכתבו התוס' בפ"ק דע"ז (דף י"ב) ד"ה אלא, דהא דקי"ל ריחא לאו מלתא היא מ"מ במלתא דעיקרייהו לריחא עבידי מלתא היא כגון ורד והדס יע"ש: