כל דם שתראה היולדת וכו'. בירושלמי פ"ק דנדה משנה ה' אמרינן תני רבי הושעיא ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר א"ר יוסי ויאות אלולא דתניתה ר' הושעיא הוות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ. ורבינו לא הביא דין זה. הן אמת דהגירסא הכתובה בספרים אינה מתיישבת אצלי דלפי הנראה מאי דקאמר אלולא דתניתה וכו' הלשון הוא בתמיה כלומר דלמאי איצטריך רבי הושעיא לאשמועינן דין זה דהא מילתא דפשיטא היא דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים כלומר דכי קאמר רחמנא דם טוהר היינו היכא דילדה בטומאה אבל זו שילדה כשהיא כותית שלא היו דמיה טמאים אין לה דם טוהר והיינו דקאמר אלולא דתניתה רבי הושעיא הוה צריכה בתמיה ולפי זה אינו צודק מאי דקאמר רבי יוסי ויאות דבדברים פשוטים לא יצדק לומר ויאות. ועוד מה שתלו דמים טהורים בדמים טמאים לא ידעתי היכא רמיזא. אשר על כן נ"ל שהגירסא הנכונה היא יש לה דם טוהר ואמר רבי יוסי ויאות כלומר שהדין דין אמת והוא דין מחודש מר' אושעיא ואלולא דתניתה הות צריכה כלומר היה הדבר צריך תלמוד דאפשר היה לומר דמאחר שאין לה דמים טמאים שאין לה דמים טהורים ואשמועינן רבי הושעיא שאינו תלוי זה בזה ואף שאין לה דמים טמאים יש לה דמים טהורים. ולפי זה אפשר שרבינו לא הוצרך להביא דין זה אלא נקט סתם כל דם שתראה היולדת שהוא כולל כל הנשים אחת ישראלית ואחת גיורת שהוא הנקרא דם טוהר:

נתאחרה ימים רבים וכו'. כתב מרן הב"י יו"ד סי' קצ"ו בשם האגור על אשה שאירע זמן טבילתה בליל ה' ונאנסה שלא טבלה דאינה יכולה לטבול בליל שבת יע"ש. וכתוב בתשובת המנהיג סי' ע"ב אשה שטבלה ושכחה ליטול אחד מצפרניה ומצאה לכלוך תחתיו יכולה לטבול בשבת:

ראתה דם בשלישית ה"ז אסורה לשמש עם בעל זה לעולם. כתב מרן הב"י סימן קפ"ז הבועל את הבתולה וראתה דם מחמת תשמיש נראה דאפילו כמה פעמים אין מחזיקין אותה ברואה דם מחמת תשמיש דלעולם תולין בדם בתולים כו' ועיין בתשובת הרשב"א ח"ג סי' ר"א וצ"ע: