אסור לטמא את התרומה כו'. מתוך דברי התוספות בפרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ג) ד"ה הכי גרסינן נראה דלר' יוחנן דמוקי לקרא דכל קדש בתרומה טמא שנגע בתרומה לוקה וכן נראה ממ"ש שם ד"ה ההיא בשם ה"ר חיים אך בפרק אלו הן הלוקין (דף י"ד) ד"ה ההוא כתבו בשם הר"ש מדרוי"ש דלעולם ליכא מלקות לר"י בנגיעה וכן הוא דעת רבינו אף שפסק כרבי יוחנן בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין וכן נראה מן הסוגיא דפרק הערל (דף ע"א) דאמרינן דקרא דבמים יובא איצטריך לנגיעת תרומה אלמא ליכא מלקות בנגיעה ודוק:

התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם כו'. עיין לעיל פרק ב' ופי"א דין ט':

אסור לכהנים ולוים לסייע כו'. כתב מרן ואמרי' התם דתרומת ח"ל אין בה משום המסייע כו' ועי' לקמן פ"ה מהלכות בכורים דין י"ב:

לא יתן אדם תרומה לשומר גתו. תוס' פ"ו דדמאי:

והאשה שמא תתגרש כו'. פסק כרב פפא ורב הונא דאיכא למיחש לכולהו. ודע דאף בבת כהן איכא לטעמא דשמא תתגרש משום דגזרו אטו בת ישראל מדלא נאמרה ביניא זו בגמרא והכי איתא בהדיא בפ' האשה רבה (דף פ"ו) יע"ש: