ועבדיהם הכנענים ובהמתם. גרסינן בת"כ הם יאכלו הם אוכלים ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינים ת"ל נפש ע"כ. נראה מכאן דלא הותר לבהמה אלא דבר שעיקרו מאכל בהמה דאף דלאדם נמי חזי מ"מ הותר אבל דבר שעיקרו מאכל אדם לא הותר לבהמה וכ"כ הר"ש בפרק בתרא דתרומות מ"ט וכ"כ הרע"ב שם (א"ה ועיין לקמן פ"ג מהלכות מעשר דין כ') :

זר שאכל תרומה כו' ואינו משלם דמי מה שאכל. תמהני בדין זה שפסק רבינו מההיא דאמרינן ר"פ אלו נערות (דף ל"א) מאי איכא בין רבא לאביי איכא בינייהו זר שאכל תרומה ומוכח התם דלא מיפטר מתשלומין אלא בשתחב לו בבית הבליעה ומצי לאהדורה ע"י הדחק א"נ במשקין הא לאו הכי לא מיפטר וצ"ע. ועל מ"ש רבינו בין שאכל תרומה טמאה חייב מיתה. עיין בלח"מ רפי"ט מהלכות סנהדרין. (*א"ה עיין ברש"י פרק בתרא דיומא (דף פ') גבי זר שאכל תרומה ביום הכפורים דמוקי לה בשוגג משמע דבמזיד ליכא חומש):

ואפילו זרע הזרע ע"ס כל העולם שנאמר וזרע אין לה. כלומר כי היכי דפוסל זרע זרעה ה"נ מאכיל זרע זרעה. ואפשר שהוא מקושר עם הבבא שאחר זו ועיקרא דמלתא דזרע מאכיל נפקא לן מדכתיב ילידי ביתו הם יאכלו קרי ביה יאכילו הכי איתא בפרק יוצא דופן (דף מ"ד). (*א"ה ומ"ש ואפילו טומטום ואנדרוגינוס עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ז דין י"ד):