מקום שנהגו שלא להשכים כו'. בפרק הפועלים אמר ר"ל פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון כו' וכתב מרן סימן של"א והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ונ"ל שהטעם לפי שהם מפרשים הא דר"ל כמו שפירש ר"ח כו' יע"ש. ולא יגהה מזור לקושייתו שלפירוש ר"ח בעיר חדשה או שאמר אוגרנא לכו כפועלים דאורייתא צריכין לצאת למלאכתם מהנץ החמה ולהחשיך במלאכת בע"ה ואמאי השמיטו דעלה בעי תלמודא וליחזי היכי מיתגרו ומוקי לה בעיר חדשה או בפועלים דאורייתא ומילתא דלא שכיחא נמי שכתב הרב דוחק הוא ובפרט לרבינו שדרכו לכתוב הכל וצ"ע:

אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו כו'. נראה בעיני דאפילו הקדים לו בע"ה שכרו והתחיל במלאכת בע"ה חוזר בו ומחזיר לו שכרו וכן בדין שהרי מכיון שהתחיל במלאכתו אין בע"ה יכול לחזור וה"ה הפועל אלא מגזירת הכתוב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים א"כ נתינת השכר לא תוסיף תת כח השוכר וכן משמע קצת מדברי הרשב"א שהביא ה"ה פ"ז מהלכות מלוה ולוה בדין השוכר את הפועל בימי החורף וכו' ודו"ק:

השוכר את הפועל וכו'. כתב ה"ה וכתב הרשב"א כי אמרינן דדוקא כמותה כו'. ונראה סיוע לזה ממ"ש רבינו (*א"ה לעיל פ"ה דין ז') השכיר לו בית סתם ונתן לו בית ונפל חייב לבנותו או יתן לו בית אחר ואם היה קטן מן הבית הראשון אין השוכר יכול לעכב והוא שיהיה קרוי בית שלא השכיר לו אלא בית סתם ע"כ וידיעת ההפכים אחד ודו"ק: