בן שנסתפק לנו אם הוא בכור כו'. מימרא בפרק יש נוחלין וכתב מרן הב"י סימן רע"ז בשם ר' ירוחם ז"ל דה"מ בשטוענים על ענין בכורה אבל בחלק פשוט ובשאר זכיות כותבין הרשאה זה לזה אפילו לא הוכרו מתחלה ופשוט הוא ע"כ. ונראה לרשב"ם דכתב הטור ס"ס רע"ח דאית ליה דאין לפשוט קודם חלוקה למכור וליתן ולמאן דאית ליה דאין כותבין הרשאה אלא בדבר שיכול להקנות כמבואר בסי' קכ"ג הפשוט אינו יכול לכתוב הרשאה אפילו הוכרה מדינא דגמ' ועיין בתשובות הרשב"א ח"ב סימן רנ"ד:

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם כו'. לענין כתובת בנין דכרין אם יטול הבכור חלק בכורה מתוך דברי ריא"ז שהביא בשה"ג פ' נערה עלה דמתני' דלא כתב לה בנין דכרין כו' מוכח דס"ל דנוטל ולא חשיבי נכסי האם אך מתשובת הרשב"ץ שהביא הר"ב נתיבות משפט נכ"ג ח"ו מוכח דס"ל דאין הבכור נוטל פי שנים משום דהוו נכסי האם יע"ש:

שלשה נאמנים על הבכור כו'. כתב מהרימ"ט הובאו דבריו בספר בני אהרן סי' כ"ו דלא מהני היכרא אלא בחיי הבכור אבל לא לאחר מיתתו וכן בנכסים שנתנו לו ע"מ שלא יתנם במתנה לא מהני היכרא ועיין במהריק"ו שורש קמ"ה שכתב בפירוש דמהני היכר אף לאחר מיתת הבכור וצ"ע. כתב מהריב"ל בח"ב סי' מ"ה דאנוס שאמר על אחד שהוא בנו שנולד לו בארץ העמים במקום גזרת השמד דיש לספק בדבריו דלמא בנו הבא מן העכו"ם קאמר דדלמא האנוסים לא קפדי אביאת עכו"ם בהיותם בארץ מושבותם. אך מדברי מהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה נראה דפליג עלה וס"ל דאפילו חזר ואמר דבנו מן העכו"ם קאמר דלא מהימן משום דאינו חוזר ומגיד ועיין פ"מ ח"א סי' צ"ב: וכן אם אמר על המוחזק לנו וכו'. כתב הטור סי' רע"ז ופרשב"ם לאו בעדים מיירי שאם יש עדים עליו שהוא בכור אין האב נאמן להכחישם אלא בקול בעלמא והרמב"ן פירש דאיפכא מסתברא כו' ולהרמב"ן אינו אלא כשאינו מכחיש לעדים בפירוש דאפשר הגדול אינו בנו אבל אם מכחיש לעדים בפירוש פשיטא דלא מהימן ואפילו דאית ליה מגו כ"כ מהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה פ"מ ח"א סימן צ"ב. ומהריב"ל ח"א סימן ס"ב ומשפטי שמואל סימן ק"ג חולקים בזה וס"ל דאף דמודה שהם בניו נאמן על האחד שהוא בכור נגד עדים. והתימה מהרב פ"מ שהסכים עם מהרשד"ם ולא הביא שמהריב"ל חלוק עליו והרב הביא תשובה זו דמהריב"ל שם לענין אחר וצ"ע: