אם קיבל עליו ישראל אחריות שאם אבד או נגנב ישלם לו דמיו ה"ז חייב לבערו וכו'. ז"ל הריב"ש סי' ת"א ולקנות חמץ לצורך העכו"ם במעותיו של עכו"ם בחוה"מ איסור גמור הוא וכו' ולא עוד אלא שהוא עובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותו בשביל העכו"ם אין העכו"ם בעל המעות קונה אותו שהרי אין ישראל זה נעשה שליח לעכו"ם ואינו זוכה בשבילו וכו'. ולא הבנתי כונת הרב בזה דהן לו יהי דיש שליחות לעכו"ם הרי עובר בבל יראה דאף דנימא דהעכו"ם בעל המעות קונה אותו מטעם דהישראל הוא שלוחו מ"מ הוה ליה חמצו של עכו"ם ביד ישראל ואחריותו עליו דעבר משום בל יראה. גם מ"ש מ"מ גם העכו"ם לא קנה אותו והרי הוא ברשות העכו"ם הראשון והוה ליה כחמצו של עכו"ם ביד ישראל כשקיבל עליו אחריות וכו' גם בזה לא ירדתי לסוף דעת הרב דלא דמי כלל לחמצו של עכו"ם ברשות ישראל וקבל עליו אחריות דהתם שניהם בעלים מיקרו זה מפני שגוף החמץ שלו וזה מפני שאחריותו עליו אבל הכא עכו"ם הראשון כיון שלקח דמיו נסתלק לגמרי והוי הפקר וישראל לא ניחא ליה דליקני שלא לעבור כמו שכתב הרב למעלה אם כן אין כאן חמצו של ישראל כלל דומה למאי דאמרינן בפרק חזקת הבתים נכסי העכו"ם הרי הן כהפקר כל המחזיק בהם קנה מה"ט דעכו"ם כיון דשקיל זוזי איסתלק וישראל לא קנה עד שיכתוב לו את השטר וה"נ דכוותה (א"ה וגם העכו"ם השני לא זכה מטעם דאין שליחות). סוף דבר שדברי הרב ז"ל מרפסן איגרי וצ"ע: