עגלה ערופה בת שתי שנים כו'. משנה בריש מסכת פרה ר"א אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכ"א עגלה בת שתים ופרה בת ג' או בת ד' רמ"א אף בת ה' וכו'. והנה אומרו ר"א אומר עגלה בת שנתה הוא למעט יותר ובאומרו פרה בת שתים נסתפק הר"ש וכתב דמצינן למימר דבת שתים למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואע"ג דכ"ש דבת ג' פרה היא דלמא פסל ר"א שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר ר"א בפ"ב פרה מעוברת ושמא דיעבד קאמר דכשרה. ובריש פ"ב נטה יותר הרב לומר דלאו למעט טפי אתא. ומ"ש חכמים דעגלה בת שתים לאו למעט בת שנתה דכ"ש הוא דילדה טפי אלא משום דר"א פסל ב' קאמרי רבנן דאף בת שתים כשרה דעגלה היא וכ"כ הר"ש וכ"כ רבינו בפרקין. ומה שכתב רבינו ויום אחד לא ידעתי מקור דין זה דהא קי"ל דשעות פוסלות בקדשים וכמ"ש רבינו בפ"א מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג. וע"כ לומר דשאני עגלה ערופה דאינה מקדשי מזבח ומצינו קולות אחרות בעגלה ערופה ואפשר דגם זו מהם דדוקא יום אחד משום דיום אחד בשנה חשוב שנה אבל שעות לא פסלי בה: ודעדאף דקי"ל דעגל הוא בן שנה ולא יותר וכדאיתא בפ"ק דר"ה שאני הכי דכתיב עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם כ"כ הר"ש ורבינו. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר בפ"א מהל' מעשה הקרבנות):

עגלה ערופה אסורה בהנאה כו'. ומ"מ נפדית לעולם כמו פרה אדומה תוספתא פ"ק דפרה הביאה הר"ש שם:

הנחל שנערפה בו העגלה אסור בזריעה כו'. ירושלמי פרק עגלה ערופה מקום גיסתה ותפיסתה הרי אלו אסורים וכמה היא תפיסתה ד' אמות ר"ע אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה יע"ש: