ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים. מכאן הוכיח המרדכי פרק לא יחפור דיחיד המדיין עם הרבים עבור המס שהקהל גובין ממנו תחלה ואח"כ ירדו עמו לדין. וכתב מהריק"ו שרש א' דהיינו דוקא מי שהוא דר באותה העיר ומסרב לפרוע כו' אבל בנדון זה שכבר נתפרדה חבילתן ובטל השיתוף פשיטא שאין הדין נותן שיפרע קודם ירידתם לדין כו' עיין בשורש ב' שנראה סותר למ"ש כאן וצ"ע: ואם היה הדבר ספק כו' אין לבעל אילן בדמים. (*א"ה עיין בתשובת הראנ"ח ז"ל ח"ב סימן מ"ו ובמ"ש עליו הרב המחבר פט"ו מהלכות טוען ונטען דין י"א ועיין לעיל פ"ג מהלכות זכייה ומתנה דין ח'):

מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים כו'. דין זה הוא אפילו לר' יוסי דאית ליה דעל הניזק להרחיק את עצמו וכבר נתן הטעם הרב הנ"י. אך התוס' בפרק לא יחפור (דף כ"ו) ד"ה גזלן כתבו דר' יוסי פליג אמתניתין וא"צ להרחיק כלל וצ"ע: