אבל אם מחל לו זכותו אחר שלקח כו'. נראה דיש חילוק ופלוגתא בין רבינו לבעל העיטור משם הרי"ף ורבינו האי ז"ל דרבינו מצריך אחר שקנה שיבא בעל המצר ויסייע עמו או שיראה אותו בונה ושותק משא"כ לדברי הרי"ף ורבינו האי דמיד שידע שקנה כל ששהה יותר מכדי תביעה בטל זכותו וכך הבין הרא"ש בפסקיו בדברי רבינו ודחה דבריו מטעם דאין לך אדם קונה שדה מחבירו ואסיק כסברת הרי"ף ורבינו האי ז"ל. מעתה קשה על ה"ה שנראה שרצה להסכים דעת הרי"ף ורבינו האי לדעת רבינו שכתב וגם הרמב"ן הסכים לדבריהם ולדברי המחבר כאילו דעתם שוה וזה אינו וקשה לזו וגם כאשר הוכחנו. וכבר עלה בדעתי לדחוק דלעולם סובר ה"ה בדעת רבינו דמשידע שקנה נמי אבד זכותו אלא שאם בתוך שהות תביעה בב"ד בא וסייע או שראהו בונה ושתק איבד זכותו אלא שזה דוחק לפרש כן וגם הרא"ש לא סבר כן בדעת רבינו. ואפשר ליישב דמ"ש ה"ה וגם הרמב"ן הסכים לדבריהם ולדברי המחבר קאי לענין ראשון שכתב דמה שחילק רבינו בין קודם שקנה דאז צריך לקנות מידו ואחר שקנה א"צ קנין היא סברת רבינו והגאונים ז"ל ועלה קאי שזה נמי הסכמת הרמב"ן למר כדאית ליה בראהו בונה ושתק ולמר בשידע ושתק ודו"ק:

ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן כו'. (*א"ה עיין בדברי הרב המחבר לעיל פי"ב מהלכות אלו דין ה'): סליקו להו הלכות שכנים