וה"ה בשנים שקנו שדה מאחד וחלקו כו' ומפסיק אמת המים מחלקו וסותם החלונות. כתב מהרש"פ בתשובה ח"ב סימן רכ"ב וז"ל ועוד יראה טעם אחר לשבח שאין מקום לומר שעלתה חזקה לבית בדריסת רגל והוא דאפילו אם תמצי לומר שהוחזקה המחיצה בהיותה ברשות לוי ואע"פ שבשעה שעשה התנאי עם שמעון לא הוה מהני התנאי כיון שהוחזקה בדריסת רגל ללוי מכל מקום כיון שקנה ראובן הבית מלוי והיה הבית בחזקת ראובן אם כן מעתה היה חייב ראובן להשלים תנאו ולסתום ולעשות המחיצה ויש ללמוד דין זה מדאמרינן בפרק שנים אוחזין דבעא מיניה שמואל מרב חזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו כו'. והנה הרב ז"ל דימה זה לגוזל שדה ומכרה לאחר וחזר וקנאה מבעלים הראשונים דאמרינן להכי טרח וזבנה כי היכי דליקום בהימנותיה. ובעיני קשה לזווגם כקריעת ים סוף. חדא דהכא נראה שהלוקח כבר הכיר בשעה שלקח שהמעבר לא היה שלו בשעה שקנאו ובהכיר בה שאינה שלו לא אמרינן כי היכי דליקום בהימנותיה זבנה (*א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לעיל פ"ט מהלכות גזילה ואבדה דין ט' בשם הבעה"ת). ואף אם נדחוק בזה לומר שבנ"ד לא הכיר בה מה שאין זה האמת מיהו לא נאמר ההוא דינא אלא במה שקנה ההוא שדה שגזל ומכר אבל נ"ד שקנה גוף הבית עם אותו המעבר נמצא שקנה יותר ממה שמכר א"כ נמצא דלגרמיה הוא שקנה בהא לא אמרינן להכי זבין כי היכי דליקום בהימנותיה ולע"ד לא יחלוק על זה כל הישר הולך וצ"ע. גם ראיתי מ"ש וז"ל ועוד יראה לומר שכפי מה שנראה וכו' ואני לא באתי לידי מדה זו להשיב גם בזה מפני שדבריו באו כדברי הספר החתום ולא נתבררו דבריו ודו"ק:

וכן בגינה כופהו כו' אבל בבקעה א"צ להבדיל כו'. בבקעה דליכא היזק ראיה וקנו זה לזה לעשות מחיצה והיה בכור ופשוט יש להסתפק אם חייב הבכור ליתן שני חלקים או דילמא יעשו הכותל בין שניהם וכמ"ש הטור סימן קנ"ז סי"ב בשם הרמ"ה ועיין בספר נתיבות משפט נתיב ז"ך ח"ג מדבר הטור סימן קנ"ח שכתב גבי גינה אם יש בה דין חלוקה נראה דס"ל דאם אין בה דין חלוקה אף שנתרצו לחלוק אין כופין אותו לגדור משום דמצי למימר כי איתרצאי לחלוק הוא ע"מ שלא אעשה גודא. ואע"ג דבחצר לא מצי למימר הכי וכמ"ש בסימן קנ"ז סי"א אפשר דשאני גינה דאין בו היזק ראיה כל כך ועיין בספר נתיבות משפט שם: