אדם מועד לעולם כו'. משנה בפרק כיצד הרגל. וכתב הטור סי' תכ"א ס"ז וז"ל שאלה לא"א שנים שהתאבקו יחד והאחד הפיל חבירו לארץ ונפל עליו וסימא עינו של התחתון מה דינו. תשובה נראה דפטור מחמשה דברים אע"ג דקי"ל אדם מועד לעולם היכא דהוי אנוס פטור כו'. וכתב מרן בס' ב"ה וז"ל ויש לגמגם על תשובה זו כי מתחלה נתן טעם לפטור מפני שהוא אנוס ומה שהביא ראיה מהירושלמי ומההיא דשנים שרצו אינן ראיות דשאני הכא דנתכוון להפילו ועשוי הוא להיות ניזוק ע"י הנפילה ואחר כך נתן טעם מפני שמחלו זה לזה, וטענת מחילה ג"כ אינה טענה שהאומר לחברו סמא את עיני קטע את ידי ע"מ לפטור חייב, ושמא יש לחלק בין כשהאחד מוחל לחבירו לששניהם מוחלים זה לזה ע"כ. ולפי סברת הרא"ש שהביא הטור לקמן דכל שאומר בפירוש ע"מ לפטור פטור ליכא קושיא כלל ודוק:

ואפילו נכנס לרשות חבירו שלא ברשות כו'. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר פ"ג מהלכות עבדים הלכה ה'):