Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, One Who Injures a Person or Property Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שהמציל עצמו בממון חבירו חייב לשלם. (א"ה אי שרי להציל עצמו בממון חבירו משום פקוח נפש עיין בדרשות הרב המחבר ז"ל בדרך החיים דף מ"ב ע"ד):
מי שיש לו עדים שמסר ממון חבירו כו'. מ"ש ה"ה ז"ל ומתוך מ"ש והמוסר כופר במה שטענו נראה שהוא סובר שאם המוסר אינו כופר בברי אלא אמר איני יודע כו'. אפשר לדחות דנקט רבינו הכי לרבותא דאפילו טען המוסר ברי אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו. אבל נראה שהדין מוכח ממ"ש רבינו לעיל בפ"ז לקח כיס חבירו והשליכו לים או שמסרו ביד אנס ואבד בעל הכיס אומר זהובים היה מלא והמזיק אומר איני יודע הרי הניזק נשבע ונוטל ע"כ. ואע"ג דהתם בדין מזיק וניזק מיירי ולא בדין מוסר מיהו בנטל הכיס ומסרו ליד אנס לא גרע ממוסר והיינו מוסר ומה לנו אם הראה מעצמו או מסר כיס חבירו ביד אנס כנ"ל ודוק: ומ"ש רבינו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר בתשו' פכ"א מהלכות מלוה ולוה):
אין משביעין את המוסר וכו'. זה דבר פשוט מעצמו וכמ"ש ה"ה. וכתב הרא"ש בתשובה כלל י"ז סי' ה' וששאלת על לאה שטוענת על ראובן שמסרה ביד עכו"ם ובזה הפסידה הרבה וקצת ביררה בעדים וקצת בהוכחות וראובן השיב נפלה דליקה כו'. תשובה כל מה שתוכל לאה לברר בעדים שהפסידה באותה תפיסה יפרע לה וישבע ראובן שאינו יודע שהפסידה יותר כו' יע"ש. וקשה דהיאך מוסרין אותו שבועה שהרי דין מסור יש לו ונפסל לעדות ולשבועה. ואפשר לומר דלא משמע להו לאינשי דאיכא איסורא בהא כיון דלמירמא אימתא להציל את שלו הוא דעביד ובידו לפוטרו מן השר ודוק:
מותר להרוג המוסר בכל מקום כו' ומתרין בו ואומרים לו אל תמסור כו'. מבואר בפרק הגוזל בתרא. וז"ל מרן הב"י סי' שפ"ח כתוב בתשובת הרשב"א סי' קפ"א אם רגיל לעשות כן כל שאומר לעשות כאילו עשה והרי הוא בכלל הבא להורגך כההיא דרב שילא שלא המתין לראות היעמדו דבריו כו' יע"ש וחילוקים אלו שכתב הרשב"א הוא כדי ליישב דלא תיקשי אמאי לא אמרינן הכי עביד איניש דגזים ולא עביד וכדאמרינן בפרק כל הנשבעין (דף מ"ח) ועיין פ"מ ח"א סי' כ"א שער אפרים סימן קכ"ב. ועיין במ"ש מרן הב"י סי' ל"ד סל"ב ודוק. כתב הריב"ש סי' תע"ג ואפשר דגם זה התרה בו רבי שילא ולא קיבל או שלא היה פנאי להתרות בו וכו' ואין צורך לזה דהנרדף עצמו אינו חייב להתרות לרודף אבל אחר הבא להציל הנרדף מיד הרודף הוא שצריך התראה והיינו עובדא דרב כהנא ודוק. (א"ה עיין בדברי ה"ה הכא בפרקין שכתב כדברי הריב"ש הנז' ובתשובת הריב"ש סי' רל"ח כתב או אפשר שאין הנרדף הבא להציל את עצמו בנפשו של רודף צריך להתרות ברודף לפי שהוא בהול על נפשו להציל עצמו ולא חייבוהו להתרות כו'. וכתוב שם מכ"י של הרב המחבר וז"ל וכיוצא בזה כתבו ז"ל דהא דאמר דאם יכולין להציל באחד מאיבריו של רודף שאין הורגין אותו שדין זה לא נאמר אלא באיש אחר הבא להציל אבל הנרדף אינו מדקדק בזה ועיין בכנה"ג בחדושיו על הרא"ם פ' וישלח ע"כ): סליקו להו הלכות חובל ומזיק בס"ד