כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין פסולה וכו'. בריש הקומץ זוטא אמרינן אמר ר' ינאי לקוט לבונה בזר פסולה מ"ט אמר ר' ירמיה משום הולכה נגעו בה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה ע"כ. ולפי זה יש לתמוה על רבינו שפסק לפסול דהא בגמ' תלו טעמא דפסולה משום דהולכה שלא ברגל שמה הולכה ואילו רבינו בפ"א מהל' אלו פסק דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ומתבאר שם מדבריו שאם עשאה זר לא פסיל וכן בס"פ י"ג מהלכות אלו פסק דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ואין לומר דס"ל דע"כ לא אמרינן דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה אלא כשאין דרכה בכך אבל כשדרכה בכך שמה הולכה וכמ"ש רש"י בסוף פ"ק דזבחים (דף ט"ו) וגריס אלא בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דפסול משום דדרכה בכך הא ליתא שהרי כבר כתבנו במקום אחר (א"ה תמצאנו לעיל פ"א מהלכות אלו הלכה כ"ג) דדעת רבינו הוא דהולכה שלא ברגל אפי' שדרכה בכך לא שמה הולכה ואיהו גריס דכ"ע בהליכה זוטרתי לא פסלה וכן כתב הרב לח"מ בפ"א שדעת רבינו הוא כמ"ש. וקושיא זו שייכא ג"כ למה שפסק רבינו בפי"ז מהלכות אלו דין ג' טבילת אצבע בדם החטאות הפנימיות מפגלת ובפ"ק דזבחים (דף י"ג) מוכח דמדין הולכה נגעו בה וטבילת אצבע הוי הולכה שלא ברגל ולפי מה שפסק רבינו דלא שמה הולכה לא היה לו לפסוק דטבילת אצבע מפגלת. והנראה אצלי דרבינו לא גריס גבי לקוט לבונה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה כי היכי דלא גרסינן לה גבי טבילת אצבע דהתם נמי שייך לומר הולכה שלא ברגל שמה הולכה כמו גבי לקוט לבונה ומדלא גרסינן ליה התם ש"מ דליתיה להאי טעמא ואפי' למ"ד דלא שמה הולכה טבילת אצבע מפגלת ולקוט לבונה פסולה בזר וטעמא דמלתא משום דהני כיון דלא סגיא בלאו הכי עבודות חשובות הם ומצותם בכך שצריך ללקט הלבונה ולטבול האצבע ולא דמי להושטת יד לזרוק או להקטיר דהתם הושטת היד לאו עבודה בפני עצמה היא אלא סופה דהולכה היא והא דאיצטריך בגמ' לומר דמטעם הולכה נגעו בה וכן בטבילת אצבע מוכח בגמרא דמטעם הולכה נגעו בה הוא משום דאנן לא למדנו מן התורה אלא שבד' עבודות נפסל הזבח במחשבה ובג' בזר דהיינו קבלה והולכה וזריקה וכל עבודה שהיא חשובה דלא סגיא בלאו הכי פוסל בה מחשבה וזר ומדמינן לה למאי דדמי לה טפי אע"פ שאין דמיונם עולה יפה כמו מתן כלי לקבלה וטבילת אצבע להולך ולקוט לבונה להולך אבל אין לומר בהם שכיון שאינם ברגל שלא יהיו נקראים עבודה לפי שאין מצותם מטעם הולכה אלא דכדאי לפוסלה בזר ובמחשבה מדמינן להו להלוך ואע"ג דהכא בפ' הקומץ דחי תלמודא דשאני מתן כלי דדמי לקבלה אבל לקוט לבונה דלא דמי להנך לא אפ"ה פסק רבינו כרב מרי שהשוה אותם משום דהתלמוד לא דחה אלא הראיה דכל הקומץ אבל בעיקר דינו דרבי ינאי ובטעמו של רבי ירמיה אינו חולק ומההיא דטבילת אצבע דסוף פ"ק דזבחים מוכח דלמסקנא כל שהיא עבודה דלא סגיא בלאו הכי עבודה חשובה היא ומדמינן לה למאי דדמי טפי אע"פ שאינו דומה בכל צדדיו. ועיין במ"ש התוס' בד"ה משום הולכה נגעו בה שנראה דלא ניחא להו בגירסא זו דקסבר הולכה שלא ברגל משום דגבי טבילת אצבע לא גרסינן לה. ועיין בס"ג סי' ל' (א"ה חבל על דאבדין): ודעשלא נתבאר בדברי רבינו אם הליכת הזר לאחר מתן כלי פוסלת או לא אך ממ"ש מקמיצה ואילך מצות כהונה נ"ל דפוסל משום דהוי דומיא דהולכת דם למזבח דפסולה בזר ועוד דכיון דמחשבה פוסלת בהולכת הקומץ ה"ה דפוסל הזר והכי אמרי' בספ"ק דזבחים הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן ואיתא נמי התם הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן הרי דמדמינן להו להדדי אך לא ידעתי אי בעינן הולכה ברגל כי היכי דבעינן בהולכת הדם ובסוף הקומץ זוטא (דף ט"ז) אמרינן קסבר ר"י כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל עליה ופירש"י כל עבודה שאינה מתרת כגון הולכה דלא מעכבא דאפשר להושיט זה לזה ע"כ. ור"י הוא מן הסוברים דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה וכדאיתא בספ"ק דזבחים ומ"מ עדיין הדבר בספק אצלי וצריך להתלמד ממקום אחר:

מנחה שקמצה כו'. נראה שעיקר הנוסחא היא מנחה שהקטיר קומצה כו':