טבילת אצבע וכו'. בפ"ק דזבחים (דף י"ג) תני חדא טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת מאי לאו תנאי היא לא הא רבנן והא ר"ש. ופירש"י ר"ש היא דאמר במתני' הולכה לא מפגלה ע"כ. ותמיהא לי מלתא דע"כ לא קאמר ר"ש אלא בהולכה דדם משום דעבודה שאפשר לבטלה היא אבל בטבילת אצבע אף דמדין הולכה נגעו בה ועיקר הפגול בשלמים כתיב וכיון דהולכה בשלמים לא מפגלה משום דאפשר לבטלה ה"ה בטבילת אצבע הא ליתא דהא עלה דהא דר"ש ארשב"ל מודה ר"ש בהולכת חטאת הפנימיות שמחשבה פוסלת בה הואיל ועבודה שאי אפשר לבטלה היא הרי דלר"ש בהולכה שאי אפשר לבטלה חשיב עבודה וה"ה לטבילת אצבע וצ"ע. ועיין בדברי התוס' בד"ה תהי בה ר"ל (א"ה ועיין פ"ה מה' מעשה הקרבנות הל' ט' ופי"א מהלכות אלו דין א'). ודע דאליבא דכ"ע טבילת אצבע אינה מתפגלת שאם שחט או קבל או הוליך לטבול אצבעו למחר לא חשיב פגול משום דלא הוי לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח וברייתא דנקט ולא מפגלת כדי נסבה דליכא מאן דפליג עלה אלא נקטיה לדוגמא בעלמא כשם שאינה מתפגלת כך אינה מפגלת:

או אחד משני הסדרים כו'. יש להסתפק אם נטמאת חלה אחת מן הסדר אם נטמא כל הסדר, ועיין במ"ש התוס' בר"פ הקומץ זוטא ד"ה לאכול אחת מן הסדרים יע"ש: