מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו כו'. הכי איתא בפ"ק דמציעא (דף י"ב) מתנות כהונה נתינה כתיב בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלי אגב מקרקעי נתינה אלימתא היא ע"כ. ורבינו לא ס"ל כרבא דטובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין או ע"ג קרקע משום דאזיל לשיטתיה שפסק בהלכות זכייה ומתנה דלעולם בעינן עומד בצד שדהו אפילו בחצר המשתמרת וא"כ ע"כ עובדא דר"ג וזקנים מטלטלי אגב מקרקע הקנה להם ועיין במ"ש מרן בח"מ סי' קצ"ה ס"ח בשם בעל העיטור. ודע שאינו צריך לסיים מקום בצפונו או בדרומו ואע"ג דלענין איסורא דטבל לא מהני עד שיסיים מקום וכמ"ש רבינו בפ"ג מהלכות תרומות דין ח' מ"מ לענין חיובא דמצות ביעור סגי בקריאת שם לבד כן מתבאר מדברי התוס' פ"ק דקידושין (דף כ"ו) ד"ה מעשה. אך ראיתי להריטב"א שם בחידושיו שכתב ואיכא דקשיא ליה איך לא סיים מקום למעשרות אלו כו' ואיכא למימר דכי בעינן סיום מקום ה"מ למאן דלית ליה ברירה אבל ר"ג סבר יש ברירה וכשאוכל ומשייר שיעור מעשר אמרינן הוברר הדבר למפרע שזהו מה שהפריש ע"כ. ולפ"ז לדידן דקי"ל דאין ברירה צריך לסיים מקום: סליקו להו הלכות מעשר שני ונטע רבעי