כל דיין שנוטל שכר לדון דיניו בטלים כו'. (א"ה עי' בס' מוצל מאש סי' ל"ח שכתב בשם הרב המחבר ז"ל דאם אחר שדן את הדין נטל שכרו אין דיניו בטלים והוא חלק עליו והביא ראיה מסוגיא דספ"ב דקדושין יע"ש וצ"ע דהא ודאי מודה הרב המחבר דאפי' אחר שדן אסור ליקח שכר ולא קאמר אלא דאין דיניו בטלים דאל"כ בטלת מה אני בחנם וא"כ לא הו"מ בגמ' לשנויי דמתני' דהמקדש באפר פרה איירי בנוטל שכר אח"כ דהא כל קושית הגמרא היא דאסור ליקח שכר. ועיין בתשובת הב"ח סימן נ"א דנראה נמי מדבריו דאיסורא איכא ועי' מ"ש מור"מ סי' ל"ד ס"ס י"ח ועיין בספר שבות יעקב ח"א סימן קכ"ח שכתב דלא אמרו דעדותו בטלה אלא דוקא היכא דנוטל שכר קודם שהעיד אבל אם הבטיחו לתת לו אח"כ לא נתבטל העדות למפרע ומ"מ איסורא איכא לקחת שכר אפילו אחר שהעיד אלא דאינו בטל למפרע ובדיין דינו בטל למפרע אלה ת"ד ולא ידעתי מנ"ל לחלק בין עד לדיין ומ"מ תנא דמסייע לן דאם נטל שכר אח"כ אין המעשה בטל אבל איסורא מיהא איכא. כתב הב"ח סימן ט' דאם נטל שכר אינו חייב להחזירו וכ"כ בתשובות סימן נ"א ומדברי הריטב"א ז"ל סוף פ"ב דקדושין מוכח דס"ל דחייב להחזיר יע"ש):

אסור לדיין לדון למי שהוא כו'. אם אחד מבעלי הדין רוצה להתדיין לפני דיין שהוא אוהב לשכנגדו או לפני דיין שהוא שונא שלו אי מצי חבירו לעכב עי' בספר חות יאיר סי' ב' וסי' ג' ודו"ק: סליקו להו הלכות סנהדרין בס"ד