אין מתחילין את הדינין בלילה כו'. עיין בדברי מרן בכ"מ ולפי דרכו לא קשה דרבנן לא סברי דקרא דושפטו ליום המעונן דבכל עת משמע אפילו בלילה. וכ"ת כיון דגמרי היקשא מנ"ל למעוטי יום המעונן י"ל כיון דקרא דושפטו מוקמי לה בגמר דין דדנין בלילה ממילא משמע דיום המעונן כשר להו דאי לאו הכי לא היה יכול לדון גמר דין בלילה. וכעין דבר זה כתב הרא"ש בפירוש השמועה דההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן וזה יותר נכון ממ"ש מהריק"א ודבריו צ"ע. כתב הב"ח סימן ה' דאם קבלו עליהם לדונם בלילה מהני ועוד הוסיף דאפילו לא קבלו בפירוש אלא דאתו מנפשייהו הוי קבלה והביא ראיה מהירושלמי דפ"ק דסנהדרין (א"ה רמזנוהו לעיל פ"ב דין י"א יע"ש) ולדידי אין זו ראיה דשאני התם דלא היה כי אם מדת חסידות ומש"ה לא בעינן קבלה בפירוש ועיין בסמ"ע ועיין בחות יאיר סי' ב' וסי' ג' וסי' ה' ודוק:

שנים שנכנסו לבקר את החולה כו'. מימרא דרב יהודה בפ' יש נוחלין וכתב הריב"ה בסימן רנ"ג וז"ל ופירש עוד רשב"ם דאיירי במתנת שכיב מרע במקצת בקנין ולא נהירא דההיא יש לה דין מתנת בריא לכל דבר ואין יכולין לעשות דין אלא לא איירי אלא בשכ"מ שמחלק נכסיו כדפרישית ע"כ ומרן ז"ל הביא הסוגיא דקנין עד אימתי חוזר וכתב בסוף דבריו וז"ל ומהכא משמע בהדיא דס"ל לתלמודא דהא דרב יהודה במתנה שיש בה קנין מיירי וכמ"ש רבינו בסמוך בשם רשב"ם ואילו היה מדקדק בזה לא היה כותב עליו דלא נהירא עכ"ד. והנה לא באר לנו מרן ז"ל מאי ס"ל בדעת הריב"ה במאי מוקי לההיא דרב יהודה דשלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין והנה בפירוש דברי רב יהודה הללו נאמרו בו שלש אוקימתות האחת היא סברת רשב"ם שכתב עלה דהך מימרא דרב יהודה דאם רצו עושין דין וז"ל והני מילי דאם רצו עושין דין דמשמע שאפילו החולה אינו יכול לחזור בו כגון מתנת שכ"מ במקצת ודאיכא קנין דתו לא מצי הדר בה אבל בלא קנין כיון דיכול לחזור אין עושין דין כדמוכח לקמן שאין להם לדיינים לעשות דין בדבר שאפשר להבטל ואם דנו אין דיניהם דין דעדיין לא קנו עד שימות האב שמא יחזור בו עכ"ד. ונראה דמ"ש רשב"ם אבל בלא קנין כו' לא בא לשלול דרב יהודה לא איירי בסתם מתנת שכ"מ דדבריו ככתובין וכמסורין בלא קנין דלזה לא איצטריך לטעמא דחזרה דהא פשיטא דרב יהודה לא איירי בסתם מתנת שכ"מ דהא רב יהודה עלה דקרא דוהיתה לבני ישראל לחקת משפט קאי דאורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכדאיתא בגמ' ומאי דאמרינן דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין לא הוי אלא מדרבנן כדי שלא תטרף דעתו עליו וכמבואר והיכי אתי קרא עלה דמלתא דרבנן וכ"כ התוספות שם דלא איירי במתנת שכ"מ מטעמא דכתיבנא. אלא נראה דכוונת רשב"ם היא למעט דלא נימא דרב יהודה איירי באומר על בן בין הבנים פלוני בני יירשני דקי"ל דדבריו קיימים מדכתיב והיה ביום הנחילו שהתורה נתנה רשות להנחיל למי שראוי ליורשו ואף בלא קנין דבריו קיימים לזה בא לומר דלא איירי רב יהודה בכה"ג דכיון דיכול לחזור בו אין עושין דין. וא"ת למה ליה לרשב"ם לשלול פירוש זה מטעמא דיכול לחזור בו תיפוק ליה דכיון דאינו קונה אלא לאחר מיתה ואם עמד אין כאן מתנה א"כ אינם יכולים לעשות דין דאפשר שאין כאן מתנה (א"ה חבל על דאבדין):