הלוקח פת מן הנחתום כו'. תנן בפרק ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת וכו' (עיין בכ"מ) רבי שמעון אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. הלוקח מן הפלטר וכו'. והנה רבינו בפירוש המשנה כתב שמי שילוש הקמח ועשה אותם ככרים ויאפהו נקרא נחתום והלוקח מן הנחתום למכור לבני אדם נקרא פלטר והנה רבי מאיר סובר שהלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה משום דס"ל דנחתום מחד גברא זבין כדאיתא בפרק הזהב (דף נ"ו) ואפילו שהם עשויים מדפוסים הרבה לא אזיל בתר דפוסים משום דס"ל דנחתום לא זבין כי אם מחד גברא ומה שהתיר ר"מ להפריש מן הצוננת על החמה אעפ"י שהוא מן הרע על היפה הוא משום דס"ל כר' אלעאי דקאמר מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא וכדאיתא שם בפרק הזהב וס"ל לר"מ דבדמאי אף לכתחלה מפריש מן הרעה על היפה ור' יהודה אוסר אפילו יהיה הכל עשוי בדפוס אחד משום שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר והמתברר מן הירושלמי הוא שרבי יהודה בשניהם של אמש או שניהם של היום מתיר ואפילו עשוי מדפוסים הרבה דלא חייש על הדפוסין ולא פליג אלא בשל אמש והיום ורבינו בפירוש המשנה לא ביאר זה ונראה דס"ל דרבי יהודה חולק עם ר' מאיר במאי דקאמר מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה דהיינו של אמש ושל היום דשל אמש היינו צוננת ושל היום היינו חמה ועל זה קאמר דר' יהודה אוסר באלו שאני אומר כו' וכ"כ בחיבורו סוף הלכות מעשר הלוקח פת מן הנחתום לא יעשר מן החמה על הצוננת שאני אומר כו' ובטעמיה דר"י דקאמר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום משל אחר מפשטא דמתני' נראה דכיון דחייש ר' יהודה דשמא נחתום זה זבין מתרי גברי אינו מעשר מזה על זה דשמא האחד עישר והשני לא עישר ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור. וראיתי לרבינו שכתב שר' יהודה חושש שמא יהיה זה הלחם מחטה ישנה וזה האחר מחטה חדשה והעיקר בידינו שאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ע"כ ולא ידעתי למאי איצטריך רבינו לטעם זה דמאחר דקאמר ר"י דחטים של אמש היו משל אחד ושל היום משל אחר תיפוק ליה דאינו מפריש מזה על זה דשמא מפריש מן הפטור על החייב או מן החייב על הפטור ולא ראיתי לשום אחד מהמפרשים שהזכירו טעם זה שכתב רבינו והדבר צריך אצלי תלמוד. ודע שמה שכתבנו לעיל דר' יהודה אוסר בצוננת וחמה אף שהם מדפוס אחד הוא לדעת רבינו וכן כתבו הר"ש ורבינו עובדיה אך התוספות בפ' הזהב (דף נ"ו) ד"ה הלוקח כתבו דר' יהודה אוסר בצוננת על החמה היכא שהם מדפוסים הרבה דוקא דכיון דאיכא תרתי לריעותא דהיינו דפוסים משתנים וחמה וצוננת חייש ר' יהודה דלמא של אמש דהיינו הצונן היה משל אחד והחמה דהיינו של היום משל אחר. ובלוקח מן הפלטר נחלקו גם כן ר' מאיר ור' יהודה וסברתם הפוכה מדין הנחתום והטעם הוא מבואר דר' מאיר סבר דאף דנחתום מחד גברא זבין מ"מ פלטר קונה משנים או משלשה נחתומין ומש"ה מעשר מכל דפוס ודפוס ודוקא היכא דאיכא דפוסים משתנים חייש ר"מ אבל כשכולם מדפוס א' לא חייש. וא"ת כיון דפלטר זבין משני בני אדם כי נמי הוי מדפוס א' אמאי לא חייש ר"מ דהא אורחיה דנחתום לפעמים לעשות כמה דפוסים וכדתנן אפילו מטפוסין הרבה אלמא דחד נחתום עושה כמה טפוסין ואם כן בלוקח מן הפלטר אף שהם מטפוס אחד ניחוש שמא לקח מב' נחתומין וטפוסו של זה דומה לטפוסו של זה ואי אמרת דפלטר אינו לוקח כי אם מחד נחתום כי נמי הוי מטפוסים משתנים מאי הוי והלא דרכו של נחתום לעשות טפוסים משתנים כבר תירצו לזה בירושלמי ואמרו ר"מ אומר נחתום עושה דפוס אחד ופלטר משתמש בכמה נחתומים וכתב הר"ש כלומר שאע"פ שהנחתום עושה כמה דפוסים כדקתני מתני' מ"מ לעולם משונה דפוס נחתום זה מדפוס של נחתום אחר שאם היו שוים אין תקנה לקונה מן הפלטר עד שיעשר מכל ככר וככר דהא משתמש בכל הנחתומים ע"כ. הנה נתבאר מזה טעמיה דר"מ דס"ל דאף דחד נחתום עושה כמה טפוסין מ"מ לא דמי טפוס של נחתום זה לטפוס של נחתום אחר ומש"ה בלוקח מן הפלטר כל שהם מטפוס אחד לא חייש ר"מ משום דע"כ פלטר זה מחד נחתום לקח שהרי הטפוסים הם שוים אבל כשהטפוסים משתנים חייש ר"מ בפלטר משום דאורחיה דפלטר ליקח משני נחתומים. הכלל העולה לפי זה דלר"מ שינוי הטפוסים אינה סיבה להכריח ולומר דפלטר זה לקח משני נחתומים אלא לעולם טעמא דחייש ר"מ בפלטר הוא משום דאורחיה ליקח משני נחתומים אלא שכשהם מטפוס אחד יש הכרח לומר שפלטר זה לא לקח כי אם מחד נחתום שהרי כולם עשויים בטפוס אחד ולעולם אין טפוס הנחתומים דומים זה לזה. אך דברי רבינו שבפירוש המשנה אינם הולכים על כוונה זו שהרי כתב ועיקר מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה שר"מ אומר שהמתקן הלחם יתקנהו דפוס אחד יהיה קטן או גדול וכשנמצא אצל המוכר דפוסים הרבה משתנים זה מזה נדע שהוא לקח מאנשים רבים ועל כן מעשר מכל דפוס ודפוס לפי שלכל דפוס מין ממיני הזרע ורבי יהודה אומר כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מהלחם בדפוסים משתנים זה מזה לפיכך אלו הדפוסים המשתנים אשר נמצאו אצל פלטר זה מאיש א' לקח ע"כ. והנה המתבאר מדברי רבינו הללו הוא דס"ל דלר"מ שינוי הטפוסים הוא הכרח לומר דפלטר זה לקח מהרבה בני אדם והדבר הוא תימה אצלי שהרי ממתניתין דנחתום מוכח דלפעמים הנחתום עושה ככרות מכמה טפוסים וא"כ הלוקח מן הפלטר אף שהם מכמה טפוסים אינו מן המוכרח שפלטר זה לקח משני נחתומים. ואולי יאמר הרב דעל הרוב הנחתום אינו עושה כי אם טפוס אחד וא"כ כשלוקח מן הפלטר שני טפוסים כיון שהפלטר לפעמים דרכו ליקח משני נחתומים שינוי הטפוסים מכריחנו לומר דפלטר זה לקח משני נחתומים משום דאזלינן בתר רובא ורוב הנחתומים אינם עושים כי אם כל נחתום ונחתום טפוס א' אך כשהם מטפוס אחד לא חיישינן לומר שמא לקח מב' נחתומים משום דרוב הנחתומים כל אחד ואחד עושה טפוס לעצמו אך בנחתום כיון שאין דרכו ליקח כי אם מאחד אף שהם משני טפוסים לא חיישינן. ודע שמה שכתב רבינו לפי שלכל דפוס מין ממיני הזרע אזיל לשיטתיה שכתב במתניתין דנחתום דטעמיה דר' יהודה דאוסר הוא משום חדש וישן וע"כ פירש כאן לר"מ דקאמר מעשר מכל טפוס וטפוס משום דכל דפוס ודפוס הוא מין ממיני הזרע אך כבר כתבנו לעיל דפשטא דמתני' הוא דמאי דחייש הוא מטעם דכיון דאנו חוששים שמא משני בני אדם לקח אינו יכול לעשר מזה על זה דשמא הא' עישר והב' לא עישר ונמצא מפריש מהפטור על החייב או מהחייב על הפטור והיינו טעמא דר' יהודה בנחתום ור' מאיר בפלטר. שוב התבוננתי בדברי רבינו הללו במה שכתב שלכל דפוס מין ממיני הזרע ולא ידעתי פירושו שאם הכוונה היא שחושש שמא כל דפוס ודפוס הוא מין בפני עצמו וקי"ל שאין תורמין ומעשרין ממין על שאינו מינו א"כ לעיל גבי נחתום דחש ר' יהודה בשל אמש והיום שמא חטים של אמש היו משל א' ושל היום היו משל אחר למה לו לרבינו לומר דטעמא הוא משום חשש חדש וישן אימא משום דאימור שני מינין הם. מיהו לזה י"ל דשאני התם דמיירי אפילו שהם בדפוס אחד וכמ"ש רבינו ובדפוס אחד ליכא למיחש לשני מינים משום דלעולם לא יבואו שני מינים בדפוס א' אך החששא דחדש וישן במקומה עומדת אף שהם בדפוס א' וטעמא דלא חייש ר"י בשני דפוסים בשניהם של אמש או של היום הוא משום דר"י אית ליה דכל ביומיה לא זבין אלא מחד גברא וכיון שכן שזה לא קנה כי אם מא' אף שהם שני דפוסים ליכא למיחש דחד גברא אינו מוכר כי אם מין א' או מחדש או מישן אך בשל אמש ושל היום דס"ל לר"י דבתרי יומי זבין מתרי גברי אף שהם דפוס א' דליכא למיחש לשני מינים אפ"ה איכא למיחש לחדש וישן. עוד אפשר לומר דנחתום שקונה קמח אף שקונה משני מקומות ליכא למיחש שקונה שני מינים דלעולם אורחיה דנחתום לעשות פת ממין א' אך בין חדש לישן אינו מקפיד אבל בפלטר שאנו חוששים שמא קנה משני נחתומים איכא למיחש לשני מינים דשמא חד נחתום זבין מחד מינא ואידך מאחר דהא ע"כ שני מינים הללו אינם ניכרים בפת דאם הוא דבר הניכר בטלה מחלוקת ואפילו מדפוס א' א"ו אינו ניכר אלא שכשאנו רואים שהם משני דפוסים אנו חוששים לשני מינים. ומ"מ הדבר הוא תימה בעיני שלא יהיה ניכר דהא קי"ל דכל מיני חטים הם מין א' וא"כ החששא ע"כ היא שמא הא' הוא חטים והב' הוא שעורים ודכוותיה וא"כ דבר הניכר לכל הוא וכי תימא דלעולם כולם מין חטים הם אך החששא היא שמא הא' הוא מין רע והב' מין יפה וזה דבר שאינו ניכר הוא הא ליתא דהא כבר כתבנו לעיל דלר"מ בדמאי תורם לכתחלה מן הרעה על היפה משום דאית ליה כרבי אלעאי שאם תרם תרומתו תרומה והכי תנן במתני' דלר"מ תורם מן הצוננת על החמה וא"כ ע"כ אם אנו חוששים כאן הוא לשני מינים גמורים דקי"ל שאם תרם אין תרומתו תרומה וא"כ הדרא קושיין לדוכתה שהרי דבר הניכר הוא. וסבור הייתי לומר דכוונת רבינו באמרו שלכל דפוס מין ממיני הזרע הכוונה היא שזה חדש וזה ישן וקראם שני מינים לפי שדינם שוה שבכולם אם תרם אין תרומתו תרומה ומ"מ הוא דחוק הרבה בלשון וצ"ע. ודע דהא דקאמר ר"י בפלטר מעשר מא' על הכל הוא דוקא בשניהם של אמש או שניהם של היום אבל בא' של אמש וא' של היום פשיטא דמודה ר' יהודה דמעשר מכל א' וא' ולא הוצרך לומר דין זה שכבר למדנו אותו מדין הנחתום ופשיטא דלא עדיף פלטר מנחתום וכן כתב הר"ש ואף שרבינו לא פירש זה מ"מ הדין הוא פשוט וכן כתב מרן בסוף הלכות אלו לדעת רבינו יע"ש. ובמאי דתנן במתני' מודה ר"י בלוקח מן המנפול פירש רבינו ומנפול הוא מוכר הלחם כמו כן אבל הוא קונה משני נחתומים כגון שיהיו ט' מוכרים ועשרה נחתומים נותנים להם הלחם ואין ספק שא' מאלו הט' מוכרים לקח מב' על כן כל מי שלוקח מא' מהם מעשר מכל דפוס ודפוס ע"כ. והר"ש כתב מנפול קונה מן הפלטרים ומוכר לאחרים ובירושלמי אמרינן איזהו מנפול דבי ר' ינאי אמרי ט' פלטרין ועשרה נחתומים תמניא מן תמניא וחד מן תרי משמע שר"ל דעיר שיש בה ט' פלטרין ועשרה נחתומים ע"כ יש פלטר א' שקונה משני נחתומין והוא המנפול ומודה בה ר' יהודה ע"כ. נראה שבתחלה הבין הרב שמנפול הוא שקונה מן הפלטרים ואף שמנין המנפולים הוא כמנין הפלטרים אפ"ה מודה ר' יהודה משום דאורחיה דמנפול הוא ליקח משני פלטרים דומיא דפלטר דס"ל לר"מ דאורחיה למיזבן משני אנשים וכן כתב רבינו עובדיה ואח"כ כתב בשם הירושלמי דמנפול הוא הפלטר אלא שכשיש עשרה נחתומים וט' פלטרין נקרא פלטר מנפול ודברי רבינו שבפי' המשנה הם כדברי הירושלמי והרב בעל הערוך בערך מנפול כתב שהמנפול קונה הפת מן הפלטר ומוכרו לאחרים ודבריהם כדברי ר"ע דמנפול אינו פלטר אלא הוא סוג אחר. וראיתי לרבינו בפירקין דין ו' שכתב הלוקח מן הפלטר אע"פ שהם דפוסים הרבה מעשר מא' על הכל שהנחתום שמוכר לפלטר עושה עיסתו דפוסין הרבה אבל הלוקח מן המנפול מעשר מכל דפוס ודפוס שהמנפול לוקח מב' נחתומין ט' מנפולין שלקחו מי' נחתומין הואיל וא' מהם לקח מב' כל הלוקח מאחד מן הט' מעשר מכל דפוס ודפוס עכ"ד. והנה ממ"ש אבל הלוקח מן המנפול כו' שהמנפול לוקח משני נחתומין משמע דס"ל דמנפול אינו פלטר ופעולת הפלטר אינה דומה למנפול ושניהם לוקחים מן הפלטר אלא שהפלטר אינו לוקח כי אם מנחתום אחד והמנפול לוקח משני נחתומים והוא כפי' ר"ע וכמו מאי דהוה ס"ל להר"ש ואין ביניהם אלא דהר"ש ור"ע ס"ל דהמנפול קונה מן הפלטר ורבינו ס"ל דהמנפול קונה מן הנחתום. ומ"ש ט' מנפולין שלקחו מי' נחתומים כו' הכוונה היא דס"ל לרבינו שזה שהחמרנו בלוקח מן המנפול הוא דוקא כשהנחתומים הם רבים מהמנפולים ועל זה כתב דאפילו בט' ועשרה מחמרינן בכולהו כיון דאיכא אחד שלקח משנים אבל אם היו הנחתומים כשיעור המנפולים מעשר מא' על הכל ואין שינוי הדפוסים מעלה ומוריד לפי שדרכו של נחתום לעשות כמה דפוסים וא"ת בפלטר נמי היכא דאיכא ט' פלטרים ועשרה נחתומים אמאי לא נחוש בכולם כיון שא' מהם לקח משנים וכי תימא הכי נמי הא ליתא דא"כ פלטר ומנפול שוים בדינם שהרי כבר כתבנו דלרבינו המנפולים כשמנינם שוה לנחתומים מעשר מא' על הכל ואי אמרת דגם בפלטרים כשהנחתומים רבים מהם צריך לעשר מכל דפוס ודפוס נמצאו הפלטרים והמנפולים שוים בדינם וי"ל דדוקא במנפול שדרכו ליקח משני נחתומים התם הוא דבחד נחתום יתר אנו חוששים בכולם דבכל א' וא' אנו אומרים שזה הוא שלקח משני נחתומים אבל בפלטר שאין דרכו ליקח משני נחתומים אף דאיכא חד נחתום יתר על הפלטרים ולפי זה אחד לקח משנים אפ"ה אין אנו חוששים בכל א' וא' שמא זה הוא שלקח משנים ואדרבה אנו אומרים בכל א' וא' שזה לא לקח משנים כיון שאין דרכו של פלטר ליקח משני נחתומים וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה אבל במנפול שדרכו ליקח משני נחתומים אנו חוששים בכל א' וא' משום דבכל א' וא' מצאה קפידא מקום לנוח שדרכם ליקח משני נחתומים. הכלל העולה ממה שכתבנו דלפי מה שהבין הר"ש מן הירושלמי מנפול ופלטר הכל הוא דבר אחד וכשהנחתומים הם רבים מהפלטרים אז נקרא הפלטר מנפול ולדברי הכל מעשר מכל דפוס ודפוס. ולדעת רבינו המנפול אינו הפלטר ובפלטר אף שהנחתומים הם רבים מהפלטרים מעשר מא' על הכל לפי שהפלטר אינו לוקח משני נחתומים ובמנפול כל שהנחתומים רבים מהמנפולים כל הלוקח מאחד מן המנפולים צריך לעשר מכל דפוס ודפוס אך כשהנחתומים הם כשיעור המנפולים מעשר מא' על הכל. ולפי מה שהיה סובר הר"ש בפשטא דמתני' ולפי מה שפירש הר"ע המנפול הוא קונה מן הפלטר ודרכו ליקח משני פלטרים ואליבא דידהו אין צורך שיהיו הפלטרים רבים מהמנפולים אלא בכל גוונא החמירו חכמים במנפול משום דדרכו ליקח משני פלטרים. מעתה נבוא לבאר דברי הירושלמי שנאמרו עלה דפלטר גרסי' התם ר' מאיר אומר נחתום עושה טפוס א' ופלטר משתמש בכמה נחתומים רבי יהודה אומר נחתום עושה כמה טפוסין ופלטר משתמש בנחתום א' ע"כ. והנה כבר כתבנו לעיל מ"ש הר"ש בפי' הירושלמי דקאמר נחתום עושה דפוס א' שהכוונה היא שאע"פ שהנחתום עושה כמה דפוסים כדקתני מתני' מ"מ לעולם משונה דפוס של נחתום זה מדפוס של נחתום אחר כו' ולפי פירושו מה שאמרו עושה דפוס א' הוא בערך שאינו דומה דפוסו לדפוס של נחתום אחר אבל לעולם שחד נחתום עושה שני דפוסים ומה שהוכרחו לזה הוא משום דאי לא תימא הכי אמאי לא חייב ר"מ לעשר מכל א' ואחד וכן כששניהם מדפוס א' דלרבי מאיר דפלטר זבין משני נחתומים אמאי לא יתחייב לעשר מכל ככר וככר ולפיכך אמרו דלרבי מאיר לעולם אין דפוס שני נחתומים דומים זה לזה ומש"ה בשניהם מדפוס א' מעשר מא' על הכל דודאי מחד נחתום זבין וכן כששניהם משני דפוסים מעשר מכל דפוס ודפוס ולא נחייבנו לעשר מכל א' ואחד משום דכל מה שהוא מדפוס א' מחד גברא זבין ולפ"ז מה שאמרו דרבי מאיר אומר נחתום עושה דפוס א' הוא נתינת טעם למה שאנו מקילים עליו ומה שאמרו דלרבי מאיר פלטר משתמש בכמה נחתומים הוא נתינת טעם למה שאנו מחמירים עליו ולפי הצעה זו צריך לפרש מה שסיימו בירושלמי דרבי יהודה אומר נחתום עושה כמה טפוסין וכו' והנה לפי הפשט נראה דבמאי דקאמר ר' מאיר נחתום עושה טפוס א' בא רבי יהודה לחלוק עליו וקאמר נחתום עושה כמה טפוסין ולפ"ז הכוונה היא דר"מ קאמר דנחתום עושה דפוס אחד כלומר שאינו דומה דפוסו לדפוס נחתום אחר וקאמר רבי יהודה דלעולם דנחתום עושה כמה טפוסין ודפוס של זה דומה לדפוס נחתום אחר ואפ"ה מעשר מאחד על הכל משום דפלטר משתמש בנחתום אחד ורבי יהודה פליג בתרתי עם ר"מ ונפקא מינה לפי פי' זה במה שסיימו במתני' ומודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול כו' דלרבי יהודה כיון דמנפול לוקח משני מוכרים צריך לעשר מכל ככר וככר בין שהם שני דפוסים או דפוס אחד ואפשר לדקדק כן ממתני' דקתני שהוא מעשר מכל אחד ואחד ולא קאמר שהוא מעשר מכל דפוס ודפוס והטעם דכיון דאיהו ס"ל דדפוסו של נחתום זה דומה לדפוס נחתום אחר ולא פליג עליה דר"מ אלא בפלטר משום דס"ל דפלטר מחד נחתום זבין א"כ במנפול דאית ליה דזבין מתרי גברי צריך שיעשר מכל ככר וככר ונמצא דבמנפול רבי יהודה מחמיר ור"מ מיקל דומיא דנחתום. הן אמת שלא ראיתי להר"ש ולהר"ע שפירשו דרבי יהודה מחמיר במנפול טפי מר"מ ואית ליה דמעשר מכל ככר וככר ואם איתא להאי מילתא הוה להו לפרושי ומה גם שרבינו כתב בפירוש דמנפול אליבא דרבי יהודה מעשר מכל דפוס ודפוס ואף דלדידי רבינו רוח אחרת אתו בפי' הירושלמי הזה וכמו שנבאר מ"מ אכתי אמינא דאי איתא להאי מילתא דרבי יהודה מחמיר טפי מדרבי מאיר לא הוו שתקי מיניה. ועוד יש לדקדק כפי פי' זה דמנא ליה לירושלמי חלוקה זו דרבי יהודה פליג עם רבי מאיר בתרתי וס"ל דדפוס של נחתום זה דומה לדפוס של נחתום אחר ואף שכתבנו לעיל שיש לדקדק כן ממאי דקאמר במתני' גבי מנפול ומודה רבי יהודה שהוא מעשר מכל אחד ואחד עדיין אין זה מן ההכרח להוליד דין מחודש כזה דאפשר דשמעיה לר"מ דקאמר מעשר מכל טפוס וטפוס בקונה מן הפלטר ועלה קאי וקאמר דמודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול שהוא מעשר מכל אחד ואחד והכוונה היא מכל דפוס ודפוס. אשר על כן נ"ל דאין כוונת הירושלמי שרבי יהודה חולק עם ר"מ בתרתי אלא הכוונה היא כיון שנחתום א' עושה כמה טפוסין הלוקח מן הפלטר מעשר מאחד על הכל משום דפלטר משתמש בנחתום אחד משום דאי הוה אמינא דכל נחתום ונחתום עושה דפוס א' אף שהיינו אומרים דפלטר משתמש בנחתום א' בלוקח משני דפוסין היה צריך לעשר מכל דפוס ודפוס משום דע"כ פלטר זה לקח משני נחתומים אבל כיון דאית לן דנחתום א' עושה שני דפוסין אף בלוקח מן הפלטר שני דפוסין מעשר מאחד על הכל משום דפלטר מחד נחתום זבין אבל לעולם דמודה שאף שחד נחתום עושה כמה דפוסים מ"מ אין דפוס נחתום של זה דומה לדפוס של נחתום אחר ונפקא מינה ללוקח מן המנפול דמודה רבי יהודה דמנפול זבין מתרי גברי דאינו מעשר אלא מכל דפוס ודפוס. והנה כל מה שכתבנו הוא לדעת הר"ש דאית ליה דשינוי הדפוסים אינו מכריח שנאמר שקנה משני אנשים אלא שהשוואת הדפוסים מכריח שנאמר דמחד גברא זבין אך לרבינו כבר כתבנו לעיל דאית ליה דלר"מ אית ליה דשינוי הדפוסים מכריח לומר דפלטר זה לקח משני נחתומים ולפי הנחה זו צ"ל דבירושלמי אמרו דטעמיה דר"מ הוא משום דאית ליה שני אומדנות לומר דפלטר זה לקח משני אנשים האחד הוא דנחתום עושה דפוס א' והב' הוא דפלטר משתמש בכמה נחתומים ואף דממתני' דנחתום מוכח דנחתום עושה כמה דפוסים כבר כתבנו דלרבינו אית ליה דר"מ סבר דרובא דנחתומים כל אחד עושה דפוס לעצמו ורבי יהודה פליג עליה וקאמר דנחתום עושה כמה דפוסין ופלטר משתמש בנחתום אחד נמצא דפליג עליה בתרתי ומאי דאמרינן דמודה רבי יהודה בלוקח מן המנפול הוא משום דמנפול לוקח משני נחתומים ומש"ה קאמר ר"י דמעשר מכל א' ואחד כלומר מכל דפוס ודפוס דאף דרבי יהודה אית ליה דנחתום עושה כמה דפוסין מ"מ אית ליה דבחדא לריעותא מחמרינן וכיון שמנפול דרכו ליקח משני נחתומים מעשר מכל דפוס ודפוס והא דלא קאמר רבי יהודה שיעשר מכל ככר וככר הוא משום דבהא מודה לר"מ שאין דפוסו של זה דומה לדפוס של זה ומש"ה מיקל רבי יהודה בלוקח מהמנפול מדפוס אחד משום דודאי מחד נחתום זבין מנפול זה כיון שכולם הם מדפוס אחד אך כשהם משני דפוסים מודה רבי יהודה וכדכתיבנא. תו אמרינן בירושלמי איזהו מנפול דבי רבי ינאי אמרי תשעה פלטרין ועשרה נחתומין תומנייא מן דתומנייא וחד מן תרי ע"כ. וכבר בארנו כל זה לדעת רבינו ודעת הר"ש. תו איתא התם רבי יונה בעי היו לפניו שני טפוסים הוכיח על עצמו שהם שנים השוו כולם לעשות טפוס אחד מעשר מכל ככר וככר ע"כ. והנה דברי רבי ינאי הללו לדעתי הם סתומים ואי קאי על הלוקח מן הפלטר דברי רבי ינאי הם אליבא דר"מ. ועתה אפרש כפי כל הצדדים שצדדנו לעיל אליבא דר"מ שאם כוונת ר"מ היא בהא דקאמר נחתום עושה טפוס אחד לומר שטפוסו של נחתום זה אינו דומה לטפוס של נחתום אחר וכמו שפי' הר"ש איכא לעיוני במאי דקאמר היו לפניו שני טפוסים הוכיח על עצמו שהם שנים שהרי אליבא דהר"ש אין שינוי הדפוסים הוכחה לומר שהם שנים שהרי נחתום אחד עושה כמה טפוסים ונראה דכוונת רבי יונה היא דע"כ לא קאמר ר"מ דמעשר מכל טפוס וטפוס כי אם בשמנהג הנחתומים הוא שכל אחד יש לו טפוס לעצמו אך אם השוו כולם לעשות טפוס אחד מעשר מכל ככר וככר אלא שלא ידעתי לאיזה תכלית עשה אותה הקדמה רבי יונה דקאמר היו לפניו שני טפוסים כו' וסבור הייתי לומר שהגירסא היא בהפך רבי יונה בעי הושוו כולם לעשות דפוס אחד מעשר מכל ככר וככר היו לפניו שני טפוסים הוכיח על עצמו שהם שנים והכי קאמר דאף דהיכא דהושוו כולם לעשות דפוס אחד מעשר מכל ככר וככר אם היו לפניו שני דפוסים הוכיח על עצמו שהם שנים ואינו צריך לעשר אלא מכל דפוס ודפוס. שוב ראיתי דדבר זה לא ניתן להאמר כלל דהא כתב הר"ש דטעמיה דר"מ דקאמר דמעשר מכל דפוס ודפוס ואינו מעשר מכל ככר וככר הוא משום דדפוס של נחתום זה אינו דומה לדפוס של נחתום אחר אך אם היה באפשרות שהיו דומים היה צריך לעשר מכל ככר וככר ואם כן היכא דהושוו כולם לעשות טפוס אחד פשיטא שאם לקח שני טפוסים דצריך לעשר מכל ככר וככר שהרי בכל ככר וככר איכא לספוקי שמא זה הוא מאדם מיוחד והשאר מאחר. סוף דבר לא יכולתי ליישב היטב דברי הירושלמי הללו כפי סברת הר"ש ולפי סברת רבינו דאית ליה דטעמיה דר"מ הוא משום דשינוי הדפוסים מורה שפלטר זה לקח משני דפוסים אני תמיה דאמאי קאמר דאם הושוו כולם לעשות דפוס אחד שמעשר מכל ככר וככר דנהי דכולם עושים דפוס אחד מ"מ אין כאן הכרח שזה לקח משני אנשים שהרי לדעת רבינו אם היה מנהג הנחתומים שכל נחתום ונחתום יש לו דפוסין היה מודה ר"מ דמעשר מאחד על הכל וא"כ היכא דכולם הם מדפוס אחד אף שהושוו כולם לעשות דפוס אחד יעשר מאחד על הכל ואפשר לומר דלעולם כל היכא שהם מדפוס אחד אף שהושוו כולם לעשות דפוס אחד מעשר מא' על הכל אך היכא שהם שני דפוסים והושוו כולם לעשות דפוס אחד ס"ל לרבי יונה דמעשר מכל ככר וככר דכיון דע"כ פלטר זה לקח משני אנשים שהרי יש שני דפוסים והנחתומים הושוו לעשות כולם דפוס אחד צריך לעשר מכל ככר וככר ואף שהסברא היא דחוקה בעיני משום דכיון דבכל דפוס ודפוס ליכא הוכחה שדפוס זה הוא משני אנשים למה לא יעשר מכל דפוס ודפוס מ"מ דברי הירושלמי מתיישבין היטב כפי הצעה זו. עוד עלה בדעתי לומר שדברי רבי יונה קאי עלה דמנפול דסמיך ליה דאמרינן דמודה בה רבי יהודה ובא להורות לנו דמאי דקאמר רבי יהודה שהוא מעשר מכל אחד ואחד אין הכוונה שיעשר מכל ככר וככר אלא אם היו לפניו שני דפוסים הוכיח על עצמו שהם שנים ויעשר מכל דפוס ודפוס ואם הושוו כולם לעשות דפוס אחד מעשר מכל ככר וככר. עוד עלה בדעתי דרך אחר ולסיבת האריכות לא כתבתיו ומ"מ לא ראיתי לשום אחד מהראשונים שהביאו הירושלמי הזה ולא ידעתי למה. תו איתא התם רבי יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין ועשרה נחתומין תומניא מן דתומניא וחד מן תרי ודכותה ט' נחתומין ועשרה פלטרין תומניא מן דתומניא ותרי מחד או תשעה מדתשעה וחד מן כולהון וצריך לעשר מכל ככר וככר ע"כ. כך היא הנוסחא הנכונה ופירושה שנסתפק רבי יונה היכא דאיכא ט' נחתומין ועשרה פלטרין מי אמרינן ח' פלטרין לקחו מח' נחתומין ושני פלטרין שנשארו לקחו מחד נחתום וא"כ אין כאן מי שלקח משנים ולא מודה בזה רבי יהודה או דילמא תלינן שהט' פלטרין לקחו מט' נחתומין והפלטר הנשאר לקח מכולם וא"כ היינו מנפול דמודה רבי יהודה זה כוונת ר' יונה בבעיא הלזו. אך מאי דקשיא לי בזה הוא מה שסיים רבי יונה ומעשר מכל ככר וככר דאף דנימא דתלינן דחד פלטר לקח מכולם מ"מ אין לו יתר שאת ממנפול דמתניתין ובמנפול דמתניתין כתב רבינו דלר"י מעשר מכל דפוס ודפוס ולפי מה שצדדנו לעיל דרבי יהודה מחמיר במנפול טפי מרבי מאיר ואית ליה דמעשר מכל ככר וככר ניחא אך לדעת רבינו שפסק דר"י ס"ל במנפול דמעשר מכל דפוס ודפוס קשה ודע שגם דברי רבי יונה הללו לא הביאם רבינו בחיבורו ולא ידעתי למה השמיטם:

הלוקח מן הפלטר וכו'. (*א"ה עיין לעיל הלכה ה' במה שכתב הרב המחבר) :

הלוקח מן העני כו'. תנן בפ"ה דדמאי הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבלה מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ואוכל ונוטל א"ר יהודה אימתי בזמן שהמתנה מרובה אבל בזמן שהמתנה מועטת מעשר מכל אחד ואחד ע"כ. והנה טעמא דמתני' הוא משום דכשלקח פרוסות פת או פלחי דבלה צריך לעשר מכל א' ואחד משום דשמא האחד עישר והשני לא עישר ונמצא מפריש מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב אבל בתמרים וגרוגרות כשבוללם יכול להפריש מאחד על הכל משום דקא סבר יש בילה ונמצא מפריש מן החייב על החיוב ומהפטור על הפטור. ובפי' בולל כתב הר"ש שהוא דורסן ובוללן אך רבינו בפי' המשנה כתב שיערב הכל ויוציא מעשר וכתב מוהרימ"ט בתשובה ח"א סי' ח"י דרבינו ס"ל דיש חילוק בין דבר דק שדרכו לימדד וכיון שמוציא במדה הרי הוא בלול ומעשר מן החייב שבו על החייב שבו וכר"ש שזורי דאמר יש בילה אבל פרוסות פת או פלחי דבילה שמוציא פרוסה אחת או פלח דבילה אחת למעשר ודאי אסור דשמא זה פטור היה ומעשר מהפטור על החייב. ודע שכפי סברת מוהרימ"ט שכתב דרבינו ס"ל יש בילה יתיישב מה שהקשה הראב"ד בפ"ו מהלכות מעשר דין ז' דכפי דברי מרן שם עיקר הקושיא משום דקי"ל אין בילה והראב"ד אזיל לשיטתיה דס"ל דאין בילה ופסק כשמואל וכמו שכתב בפ"א מהלכות מעשר שני דין ח' יע"ש אבל הר"ש פירש בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל דורסן ובוללן יפה כדי שיהיו מעורבין ואזיל לשיטתיה שאם התמרים כמו שהם אין בהם בילה וכשמואל דאמר לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ע"כ והנה נראה לפ"ז דמאי דקאמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ע"כ לאו דוקא יין ושמן דה"ה לכל דבר הנבלל שנעשה הכל גוף אחד הוי כמו יין ושמן דיש להם בילה וכדתנן בפרק ג' דחלה הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה כו' מוציא חלה אחת על הכל ולא חיישינן דילמא מפריש מן הפטור על החייב משום דכיון דנתערב ונעשה הכל עיסה אחת יש בילה דומיא דיין ושמן ועיין בתרומת הדשן סי' ק"צ. וראיתי לרבינו עובדיה שכתב עלה דמתני' דקסבר יש בילה בדבר היבש אבל פרוסות של לחם ופלחי דבילה אין נבללין ואתי לאפרושי מן הפטור על החייב ע"כ. והנה הרב ז"ל ס"ל כהר"ש שצריך שידרוס הכל ויערבם וכמ"ש בתחלת דבריו אך מ"ש דיש בילה בדבר היבש לא ידעתי מהו דהא אין הדבר תלוי בדבר יבש או לח אלא הכל תלוי שאם הוא דבר שנבלל ונעשה גוף אחד שפיר אבל פרוסות של לחם דכל חד וחד עומד בפני עצמו אין בילה ולח ויבש בדין זה אין חילוק ביניהם. וראיתי בירושלמי עלה דמתני' רבי יוסי בשם ר' פדיה ר' יונה בשם חזקיה אין בילה אלא ליין ושמן בלבד רבי יוחנן אמר עד כזיתים מתני' פליגא על רבי יוחנן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל פתר לה עד כזיתים רבי יוסי בשם רבי זעירא בדמאי התירו ע"כ. והנה פשט דברי הירושלמי הללו הם תמוהים דהקשו לרבי יוחנן ממתני' ולא הקשו לרבי פדיה ולחזקיה דס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ותירוצא דפתר לה עד כזיתים אינו מועיל לסברת רבי יוחנן וכי תימא דר' פדיה ס"ל דמתני' דקתני בולל היינו שידרסם וכדפירש הר"ש דהוי דומיא דיין ושמן א"כ מאי הקשו לרבי יוחנן איהו נמי הכי מפרש לה. והנראה אצלי הוא דרבי פדיה ורבי יוחנן פליגי במאי דנחלקו רבינו והר"ש דרבי פדיה ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ולדידיה מתניתין דקאמר בולל הכוונה הוא שידרסם והוי כמו יין ושמן ורבי יוחנן דקאמר עד כזיתים דס"ל דעד כזיתים נבללים ויש בילה בתערובות בלבד אף שאינם נעשים גוף אחד ע"ז הקשו עליו ממתניתין דקתני בולל וע"כ האי בולל הוא מערב בלבד וכמ"ש רבינו דאי הכוונה הוא בולל ודורס א"כ תיפשוט מינה דאין בילה אלא ליין ושמן מדהצריכו דריסה ולזה תירצו פתר לה עד כזיתים כלומר דתמרים וגרוגרות אלו הם כזיתים ופי' בולל הוא מערב ורבי יוסי אית ליה דבדמאי התירו אף שהוא יותר מזיתים. והנה ראיתי לרבינו שהעתיק משנתנו כצורתה בפירקין וכתב ובתמרים ובגרוגרות בולל הכל ומעשר וכפי מ"ש בפי' המשנה האי בולל אינו דורס אלא מערב בלבד ועתה יש לעיין רבינו כמאן ס"ל דאי ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן א"כ בולל דמתני' הוא דורס וכבר כתבנו דאיהו ס"ל דבולל היינו מערב ואי ס"ל כרבי יוחנן דעד כזיתים נבללין הוה ליה למימר דתמרים וגרוגרות אלו יהיו כזיתים דאז מועיל להם בילה. והנראה דרבינו ס"ל כרבי יוסי דקאמר בדמאי התירו ומש"ה סתם וכתב ובתמרים ובגרוגרות בולל הכל ומעשר ולפי זה הייתי יכול לומר דרבינו ס"ל דאין בילה אלא ליין ושמן ושאני הכא שהוא דמאי ובדמאי הקילו אלא שממ"ש בפ"ב מהלכות תרומות דין י"ג נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב כגון זיתי נקוף כו' משמע דאית ליה דאף בודאי יש בילה וכמ"ש מוהרימ"ט בתשובה שכתבנו לעיל. וראיתי עוד לרבינו שכתב שחק את הפת ועשאה פירורין ואת הגרוגרות ועשאן דבילה מעשר מאחד על הכל ע"כ. ודין זה מהתוספתא והנה פירורין הללו נתן בהם רבינו שיעור ונראה דכל שהם כשיעור תמרים וגרוגרות שפיר דמי ובולל הכל ומעשר מאחד על הכל אלא שמ"ש ואת הגרוגרות ועשאן דבילה לא ידעתי פירושו דהא גרוגרות בלאו הכי יכול לעשר מאחד על הכל ע"י בלילה. ובמאי דתנן במתניתין דרבי יהודה מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת כתב הר"ש דאתא רבי יהודה לומר דמועלת בילה בזמן שהכל נותנים מתנה מרובה שכל המתנות שוות אבל בזמן שהמתנה מועטת שאחד נתן מתנה מרובה ואחד נתן מועטת לא מהני בילה דדילמא כל חד וחד לא מתרמי דידיה וחיישינן שמא מן הרוב מפריש על המועט ע"כ וכן פי' רבינו עובדיה ואני תמיה בזה דכיון דקי"ל יש בילה מאי איכפת לן שיהיו המתנות שוות או לא ואף אם תהיה המתנה האחת מרובה והב' מועטת כשבולל הכל ומפריש מפריש מהרוב רוב ומהמועט מועט דכי היכי דמהני בילה לומר שמפריש מהחייב על החייב ומהפטור על הפטור הכי נמי מהני בילה לומר שמפריש מהרוב רוב ומהמועט מועט ותו מי לא תנן בפ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות כו' מוציא תרומה ות"מ לכל ואוקמה למתני' שם הר"ש דהיינו דתחילה דורך ענבים וכותש זיתים ועושה מהענבים יין ומהזיתים שמן ואח"כ מפריש דהשתא יש בילה ולא איכפת לן התם אם הטבל הוא כמדת החולין או אם האחד מרובה מחבירו וא"כ ה"נ לא ימנע אם מהכל הפרישו הבעלים המעשרות א"כ אין כאן שום חשש ואם הכל חיוב שפיר מפריש מזה על זה. ואם האחד עישר והשני לא עישר היינו טבל שנתערב בחולין דקי"ל דמוציא ממנו תרומה ומעשר בין שיהיה הרוב טבל או הרוב חולין: סליקו להו הלכות מעשר