המוכר פירות לחבירו וזכר שהם טבל כו'. מ"ש מרן ומצאתי כתוב ט"ס יש בהשגה זו כו' פי' זה הוא מהר"ש הלוי הובאו דבריו בתשובת מהרלנ"ח סי' קט"ו (דף קס"ו ע"א) יע"ש. ומ"ש עוד מרן ואין תקנה לתקנן מתוכן שמא מרבה במעשרות או שמא ממעט למ"ד אין בילה דקי"ל כוותיה כו'. דע דמהרימ"ט בח"א סי' ח"י כתב דרבינו ס"ל דיש בילה ופסק כר"ש שזורי ובזה מתיישב השגת הראב"ד שיכול לתקן מיניה וביה והראב"ד אזיל לשיטתיה שפסק כשמואל דאמר אין בילה וכמ"ש בפ"א מהלכות מעשר שני דין ח' יע"ש (*א"ה עי' במ"ש הרב המחבר לקמן פי"ד מהלכות אלו דין ח'):

כופין את המוכר לתקן כו'. נראה דדוקא בשלא טען המוכר שמכר לצורך או שהיה הלוקח ע"ה אבל אם היה הלוקח חבר וטען המוכר שמכר לצורך אין כופין את המוכר:

כהן שמכר שדה לישראל כו'. גרסינן בירושלמי פ"ו דדמאי הלכה ג' כהן שמכר שדה לישראל כו' מכרה לאחר אין לו במעשרות חזר ולקחה ממנו תני ר"ח אין לו במעשרות כו' והתני קיבל שדה מכהנת המעשרות שלה נשאת לישראל חולקין במעשרות נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה כאן שמכר כאן שקיבל והתני ר"ח מכרה אר"ש בר אבדומה תמן יצאת מרשות שניהם ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח ע"כ. וה"פ דבתחלה הקשו לר"ח דאמר דכל שמכרה לאחר אף שחזר ולקח אין לו במעשרות דכיון שנתבטל התנאי שעה אחד שוב אינו חוזר לאיתנו הראשון מההיא דתניא קיבל שדה מכהנת המעשרות שלה וכדתנן בפירקין משנה ד' ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים משום דאומדן דעת איכא דשיורי שייר מקום מעשר לעצמו ואם נשאת לישראל חולקין במעשרות משום דמסתמא לא שיירה לעצמה המעשרות אלא בזמן שראויים לה אבל כיון שנשאת לישראל שאינה אוכלת בתרומה לא שיירה לעצמה נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה ומעשרות שלה אלמא דאף שנתבטל התנאי שעה אחד חוזר התנאי לאיתנו. ותירצו כאן שמכר וכיון שלא נשאר לו בשדה זכות כלל מש"ה כל שנתבטל התנאי שוב אינו חוזר לאיתנו אבל בקיבל שיש לו זכות בשדה אף שנתבטל התנאי חוזר לאיתנו. והדר פריך והתני ר"ח מכרה כלומר דר"ח תני דכהנת שמכרה לישראל והתנית ע"מ שהמעשרות שלי כל זמן שהוא תחת ידך ונשאת לישראל ס"ל לר"ח דנתבטל התנאי משום דמסתמא לא התנית אלא כל זמן שהיא ראויה לאכול בתרומה וכיון שנשאת לישראל נתבטל התנאי ואם נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחלתה והמעשרות שלה והרי דאף במכר ס"ל לר"ח דאף שנתבטל התנאי חוזר לאיתנו ותירצו תמן יצאת מרשות שניהם ומש"ה כל שנתבטל התנאי שוב אינו חוזר לאיתנו אבל הכא גבי כהנת יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח ומש"ה אף שנתבטל התנאי חוזר לאיתנו ולא ראיתי לרבינו שהביא חילוקי דינים הללו דכהנת ולא ידעתי למה:

ישראל שקיבל שדה מכהן ולוי וכו'. גרסינן בירושלמי פ"ו דדמאי הלכה ב' כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהיו המעשרות שלי ד' או ה' שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטיס שלא לעשותה שדה קנים. שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטיס שלא לעשותה שדה קנים ע"כ. וכל זה הוא תוספות בפירקין. ותו גרסינן בירושלמי אתא עובדא קומי ר' אחא בר עילא וחייבה מיתן ליה חד מן עסרא מן קנייא ע"כ. ולא ידעתי אם המעשה הזה היה דוקא באומר ד' או ה' שנים שיכול למחות בידו ואם עבר וזרעה שדה קנים חייביה ר' אחא למיתן ליה חד מן עסרא מן קנייא אבל באומר לעולם שהרשות בידו לזורעה מה שירצה אם זרעה קנים אין לחייבו כיון שאין בו חיוב מעשר ורבינו לא הזכיר דינים אלו ולא ידעתי למה: