קדשים קלים אין מועלין בהם וכו'. כתבו התוס' בפ"ק דנדרים דאף דקי"ל דאין מעילה בשלמים איסורא דאורייתא מיהא איכא יע"ש. וכ"כ בפ"ק דתמורה (דף ג') ד"ה לאו וכן פירש"י בפרק כל שעה (דף כ"ז) ד"ה בעצי שלמים יע"ש:

העצמות והגידים כו'. עיין בברכת הזבח (דף נ"ח ע"ב) שהאריך בזה ודוק. ומ"ש רבינו עצמות העולה שפקעו. עיין בספר הנזכר שהגיה עצמות העולה יע"ש שהאריך בזה ודוק:

דישון המזבח וכו'. עיין בסוף הל' פסולי המוקדשין:

כל בהמת קדשי קדשים כו'. כתב מרן הכי משמע בפ"ג דמעילה וכו'. והכי איתא בהדיא בפ"ב דבכורות (דף ט"ו) לענין מום ודברי מרן הם עלה דמחוסר זמן דאילו תורים ובני יונה בהדיא תנינא להו במשנה. ומה שהקשה הר"י קורקוס ממ"ש רבינו בפ"א כל שקדם מום קבוע כו' לא ידעתי אמאי לא הקשה זה גבי קדשי בדה"ב דקי"ל דאינם אסורים בגיזה כי אם מדרבנן ואיכא בהו מעילה מן התורה. ומ"ש א"נ שאין בה שוה פרוטה אפשר דאפ"ה אסור מן התורה כדין חצי שיעור דקי"ל דאסור מן התורה ויש סמך לזה ממ"ש ה"ה בריש פ"א מה' גניבה יע"ש. וכן מוכח ממ"ש רבינו לקמן ספ"ז דין ה' ויראה לי שאינו לוקה כו'. ומ"מ התירוץ הא' הוא אמיתי ועיין בר"פ ראשית הגז ועיין בפ"ב דבכורות (דף ט"ו) שכתב רש"י ואינו סופג את הארבעים ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה מן ההקדש: ואפילו היה מחוסר זמן. בפ"ג דמעילה (דף י"ב) פריך בגמ' אלא לרבנן מאי שנא מחוסר זמן משמע דפשיטא ליה דבמחוסר זמן איכא מעילה. ורש"י ז"ל פירש מ"ש ממחוסר זמן דבהמה דקי"ל נכנס לדיר להתעשר כדאמרינן בפ' מעשר בהמה (דף נ"ו) כו'. ופירוש זה הוא תימה בעיני דההיא דמחוסר זמן שנכנס לדיר להתעשר הוא אליבא דר"ש דוקא דיליף העברה העברה מבכור ורבנן פליגי עליה ובהדיא אמרי' התם אההיא דהלקוח על מחוסר זמן זו אינה משנה ואת"ל משנה ר"ש היא כו'. ובפ' הלוקח בהמה (דף כ"א) אמרי' והכא במחוסר זמן נכנס לדיר קא מיפלגי והתניא בש"א מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והתוס' פירשו מ"ש מחוסר זמן דמועלין בו קודם שיגיע זמנו ודברי רש"י צ"ע. ובפ"ק דזבחים (דף י"ב) אמרינן ליל ח' נכנס לדיר להתעשר. משמע הא קודם לכן לא וכ"כ רש"י שם דקי"ל מחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר: