והבאה במדה טהורה מכלום. האי בבא קאי אנפחתה מלמעלה דאילו מצדה אפילו הבה הבאה במדה טמאה מדרס משום דגבי מדרס לא איתקוש כלים לשק וכן בדין שאחר זה קאי אשלימה וכן פירשו הר"ש והרע"ב ועיין בתוספות יום טוב וכן כתבו התוספות שבת (דף פ"ה) ד"ה הבאה במדה יע"ש:

ושל רצועות ושל סנדלין כו'. דין זה הוא בפכ"ד דכלים משנה י"ב והקשה שם הר"ש מהא דתנן בפי"א דנגעים כל הראוי ליטמא טמא מת כו' ורצועות מנעל וסנדל ותירץ דלא דמי כלל דהתם ברצועות מתוקנות כבר אבל הכא בעור העומד לכך ועדיין מחוסר מלאכה. והא דתניא בת"כ בפרשת נגעי בגדים כלי עור יצאו עורות רצועות וסנדלים שאינם כלים התם נמי בעור העומד לעשות ממנו ועדיין לא עשאו. וכ"כ גם בפי"א דנגעים וכן פירש הרע"ב ז"ל ודברי רבינו שבפי' המשנה נוטים לזה. אך אני תמיה בדברי רבינו כאן שכתב טעם לפי שאין עליו צורת כלי ואי מיירי בעור העומד לכך תיפוק לי' שאינו כלי לפי שעדיין לא נגמרה מלאכתו והטעם שכתב הוא צודק אף לאחר שנחתכו הרצועות דומה למ"ש רפ"ב וצ"ע ועיין לעיל פי"ג מהלכות טומאת צרעת דין ו':