המטה והעריסה כו'. עיין בתוספות פ"ק דחולין (דף כ"ח) ד"ה להטיח דהך שיפה היינו להסיר הקסמים הגדולים וכו' וכן כתב הרא"ש אמתניתין יע"ש: ומ"ש והרי השלים חפירתו וכו'. נראה שכיון רבינו למאי דאמרינן בחולין (דף כ"ה) לא צריכא דחק קפיזא בקבא ודוק. ומה שכתב חוץ משל אשכרוע פירוש אשכרוע כתב רבינו בפ"ג דיומא שהוא שקורין בלשון עברי ברוש ותימא דיונתן תרגם בפסוק ברוש תדהר ותאשור ביניון מוכנין ואשכרועין וכאן במס' כלים פי' רבינו כדברי המתרגם יע"ש. ומ"ש מרן ונ"ל שרבינו סובר כו' לא ידעתי איך יתיישב לפי זה מאי דאמרינן א"ב כלי עצם הא אף ר"י מודה דגולמי כלי עצם טהורין ומאי נ"מ אי מר מדמה כלי עצם למתכת ומר מדמה לאשכרוע מאחר דלענין דינא לא פליגי ועיין ביש"ש סוף פ"ק דחולין:

נבלי המשוררין כו'. הפירוש שכתב מרן הוא מדברי הרע"ב ולפי דבריו טומאת הנבלים היא מן התורה ככל כלי שיש לו בית קיבול. אך הר"ש שם כתב דטומאת הנבלים היא מדרבנן ועל של מקדש לא גזור כי היכי דלא גזור אמשקה בית מטבחייא. ונראה דמה שלא ייחס מרן פירוש זה דהר"ש לרבינו הוא משום דא"כ הי"ל לבאר דטומאת הנבלים היא מדרבנן ומדסתם נראה דטומאתם היא מן התורה משום דיש לו בית קבול וא"כ ע"כ לומר דנבלי בני לוי דהם טהורים משום דאינם עשויין לקבל ודו"ק: