Moreh Nevukhei HaZeman, Gate 11; Inquiry of the Ancestors
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הדברים הללו שאמרתי לכם בשער, לא מלבי הוצאתים, אלא שכבר בברייתות שונות ונאמנות מצאנו רשום אותם הכל באר היטב, שחלק גדול מן טובי החכמים והענוים שבהם (והם שגברו באחרונה לפסוק הלכה כמותן בהלכות שנשארו תלויות), לא היתה דעתם נוחה בחומרות, ולא בגזרות הרמיזות, ורצו לעמוד נגד המנהג בזה שהיה מתרבה והולך, לולא שהוכרחו לקבל ביחוד את הגזרות, מחמת שנגמרו ונקבעו עפ"י המנין והרוב. והנה בגזרת שמונה עשר דבר, והיא היותר נודעת בקורותיה הזכירו חז"ל, שאותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד התלמידים (שבת י"ז ע"א), ושהיה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל (ודבור זה מורגל להם רק על מאורע קשה בתולדותיו), ושנעצו חרב, ואמרו: הנכנס יכנס, והיוצא אל יצא (שלא יהו נשמטין מהם קצת ויאבד הרוב). ובמקום אחר (ירושלמי שבת פרק ט' הלכה ד') אמרו בביאור, שעמדו להם דבריהם לבית שמאי בדמים או בסכנת שפיכות דמים; הרי שהעמידו הגזרות בתחלה בישיבתם בכח הזרוע. ועוד בתוספתא דשבת פ"א ומובאה בירושלמי שם ובגמרא (שבת קי"ג ע"ב): ר' יהושע אומר אותו היום (של גזרת י"ח דבר) מחקו סאה, והוסיף באור לדבריו: "שכל זמן שהמדה מלאה, אדם נותן לתוכה, ולבסוף מוציאה את הכל". וזה דומה למה ששנה ר' חייא (מובא בבראשית רבה): "אל תוסף על דבריו, שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר, שמא יפול ויקצץ את הנטיעות". וגם ר' אליעזר, הנודע ליוצא בעקבות ב"ש בדרך שניית ההלכות וקיומן, הודה ואמר: אותו היום גדשו סאה: וודאי! בזה היום, ובאיזה כיוצא בו אחריו, גדשו את הסאה, שהיתה מלאה מכבר לדברי הכל, וזרעוה בדמעת העת הדוחקת, גם קצרו יגונותיה אחר ימים לא רחוקים. ונודע עוד הענין של ר' זכריה בן אבקולוס המסופר באגדה דהנזקין, ושם וכן במקום שמזדמן שמו ודבריו בברייתא אפילו בענין זר להמעשה הנזכר, הוסיפו השונים לזכרון הדבור "ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקולוס שרפה את ההיכל". ובספר המלחמות ליוסף הכהן כתוב מבואר, שבין ראשי נכבדי הקנאים העריצים, אלעזר בן שמעון, וזכריה בן אמפיקולוס הכהנים, והוא זה הנזכר בלא ספק. – ועוד שנו חכמינו באנחת לבם (יומא כ"ד): מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש וכו' נטל סכין ותקע לו בלבו וכו' לאביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמא הסכין, ללמדך, שקשה עליהם טהרת כלים יותר שפיכות דמים; וסיימו במשנה בהמשיל אותו הזמן (והוא סמוך לחרבן והראיה עמד ר' צדוק) לזמן מנשה "וכן הוא אומר וגם דם נקי שפך מנשה וגו' ". וכמו שביארו שם בגמרא "שפיכות דמים הוא דזל". ואם רצונך לידע עוד, אם התערב בגזרות אלו גם תגבורת הנצוח, הסתכל מה שהשיב שמאי להלל כששאלו "מפני מה מוסקין בטהרה ואין בוצרין בטהרה? השיב "אם תקניטני גוזרני טומאה אף על המסיקה". ודי בזה; ואולי חטאתי בשפתי, והרואה ללבב, והוא רחום, יכפר עון.